משנה ד: קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי, אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִלָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:
משנה ד: בשנה מעוברת, בה יש שני אדרים, נוהג פורים באדר שני, כדי לסמוך את גאולת פורים לגאולת פסח. אמנם בזמן שהיו מעברים את השנים לפי הצורך של אותה שנה [ולא כמו היום שהכל קבוע לפי הלוח], היתה אפשרות שיעברו את השנה באמצע חודש אדר, משנתנו דנה באפשרות זו:
אם כשהתחיל חודש אדר עדיין לא עיברו את השנה, וקָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן, וְאחר כך נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, חוזרים וקוֹרִין אוֹתָהּ גם בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי.
אֵין חילוק בֵּין י"ד וט"ו שבאֲדָר הָרִאשׁוֹן לְבין י"ד וט"ו שבאֲדָר הַשֵּׁנִי, אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִלָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים ומשלוח מנות, אבל לענין איסור הספד ותענית אין חילוק ביניהם, ואף באדר הראשון אסור להספיד ולהתענות בי"ד וט"ו לחודש.
