משנה ט: אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרֻבֶּה בְּגָדִים, אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. אֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר, אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה:
כאשר ממנים כהן גדול, מושחים אותו בשמן המשחה. אמנם בזמן שאין שמן המשחה [והיינו מזמן שגנז יאשיהו מלך יהודה את שמן המשחה], מתמנה הכהן הגדול על ידי שהוא לובש את בגדי הכהונה הגדולה, ומשנתנו מבארת את החילוק ביניהם:
אֵין חילוק בֵּין כֹּהֵן גדול המָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לְבין כהן גדול מְרֻבֶּה בְּגָדִים – שהתמנה על ידי שלבש את שמונת בגדי כהונה גדולה, אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת, שאם טעה הכהן המשוח והורה היתר בדבר שהוא באמת אסור, וחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, ונהג על פי הוראתו, חייב להקריב פר בן בקר על חטאתו, ואילו כהן מרובה בגדים שעבר עבירה כזו דינו כשאר כל אדם, ומביא כבשה או שעירה לחטאת.
אֵין בֵּין כֹּהֵן גדול המְשַׁמֵּשׁ עתה בכהונה גדולה לְבין כֹהֵן גדול שֶׁעָבַר מתפקידו, ואינו משמש עתה בכהונה גדולה [כגון שאירע פסול בראשון ומינו אחר תחתיו, וכשעבר אותו פסול מהראשון חוזר הלה לתפקידו], אֶלָּא פַּר של יוֹם הַכִּפּוּרִים, שהכהן הגדול המשמש מקריבו, שהרי אי אפשר להקריב שני פרים, וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה שמקריב הכהן הגדול המשמש בכל יום, ומכונה גם 'מנחת חביתין', ואילו הכהן הגדול שעבר אינו מקריבה. אבל לשאר דברים הם שוים, כגון שאסורים לישא אלמנה, ושניהם משמשים בשמונה בגדים, ואסורים להטמא לקרובים.
