משנה א: מְגִלָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת, קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה:
קריאת מגילת אסתר בפורים היא תקנת נביאים, ומצות עשה מדברי סופרים. נאמר במגילה שמרדכי ואסתר תיקנו 'לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם', הרי שתיקנו כמה זמנים לימי הפורים, ומשנתנו מבארת באילו ימים נקראת המגילה: מְגִלָּה – מגילת אסתר, נִקְרֵאת באחד מימים אלו, לפי החילוקים שיבוארו להלן, בְּאַחַד עָשָׂר באדר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר – לא לפני ולא לאחר ימים אלו. עתה מבארת המשנה באילו מקרים ובאילו מקומות נקראת המגילה בימים אלו: כְּרַכִּין [-ערים גדולות], הַמֻּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר באדר, לפי שבשושן הבירה נחו היהודים ממלחמתם בחמשה עשר באדר, ושושן היתה עיר המוקפת חומה. כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת שלא היו מוקפות חומה בזמן יהושע בן נון, קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר באדר, ככתוב במגילת אסתר, שהיהודים הפרזים [-הגרים בערים פרוזות, שאינן מוקפות חומה] קוראים את המגילה בארבעה עשר אדר, לפי שבאותו יום נחו מאויביהם [ותלו את הדבר בזמן יהושע בן נון, לפי שנאמר כאן 'הערים הפרזים', ונאמר בתורה 'לבד מערי הפרזי', וכשם שבתורה מדובר על ערים שהיו פרוזות בזמן כניסת ישראל לארץ, אך במגילה הכוונה לערים אלו. ותקנו כן כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל, שהיתה חריבה באותו זמן, ולכן אמרו שבכל עיר שהיתה מוקפת חומה בזמן יהושע בן נון, וערי ישראל בכלל זה, קוראים בחמשה עשר]. אֶלָּא שֶׁבני הַכְּפָרִים מַקְדִּימִין את קריאתם לְ'יוֹם הַכְּנִיסָה', והיינו יום שני או חמישי בשבוע, שאז באים בני הכפרים לעיר כדי לשמוע קריאת התורה, ולא הטריחום לבוא שוב לאחר יום או יומיים לקריאת המגילה, אלא קוראים את המגילה באותו יום של קריאת התורה, וכמו שיפורט במשנה הבאה.
משנה ב: כֵּיצַד, חָל לִהְיוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בַּשֵּׁנִי, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, וּמֻקָפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת בַּשְּׁלִישִׁי אוֹ בָּרְבִיעִי, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם. חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת מַקְדִּימִין וְקוֹרִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וּמֻקָפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, וּמֻקָפוֹת חוֹמָה לְמָחָר:
כפי שהתבאר במשנה הקודמת, יש זמנים שונים לקריאת המגילה, ומשנתנו מבארת עתה את האופנים השונים, ומביאה את דינו של כל יום בשבוע בפני עצמו, כיצד נוהגים כשחל בו י"ד באדר: כֵּיצַד, אם חָל לִהְיוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר באדר בְּיום שֵּׁנִי בשבוע, כְּפָרִים, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת שאינן מוקפות חומה, קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, כעיקר הדין [שהרי אף בני הכפרים באים לעיר ביום זה לשמוע קריאת התורה], וְעיירות המֻקָפוֹת חוֹמָה, קוראות לְמָחָר, ביום ט"ו באדר, גם כן כעיקר דינן. אם חָל יום י"ד באדר לִהְיוֹת בַּשְּׁלִישִׁי אוֹ בָּרְבִיעִי בשבוע, בני הכְּפָרִים מַקְדִּימִין את קריאתן לְ'יוֹם הַכְּנִיסָה' – יום שני בשבוע, שהם מתכנסים לעיירות כדי לקרוא בתורה, ולא הטריחום לחזור שוב בשלישי או ברביעי, אלא תיקנו שיקראו את המגילה ביום זה, שהוא י"ב או י"ג באדר, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת שאינן מוקפות חומה קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, שהוא יום י"ד באדר, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה קוראים לְמָחָר, בט"ו באדר. חָל י"ד באדר לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי בשבוע, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, שהוא י"ד באדר, כעיקר הדין, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה קוראים לְמָחָר, ביום ט"ו באדר, גם כן כעיקר הדין. חָל י"ד באדר לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת – ביום שישי, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, שהוא חמישי בשבוע, שמתכנסים לעיירות לקרוא בתורה, והוא י"ג באדר, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם – ביום שישי, ואף שבדרך כלל עיירות המוקפות חומה קוראים בט"ו באדר, בשנה שחל ט"ו באדר בשבת, אף הם קוראים בי"ד, שהרי לעולם אין קוראים את המגילה בשבת, מחשש שמא יטלטלנה האדם ארבע אמות ברשות הרבים. חָל י"ד באדר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת [ודבר זה היה יכול להיות רק בזמן שקדשו חודשים על פי הראיה], כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת מַקְדִּימִין וְקוֹרִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, שהוא יום חמישי בשבוע, והוא י"ב באדר, וּמֻקָפוֹת חוֹמָה קוראים לְמָחָר – ביום ראשון בשבוע, שהוא ט"ו באדר. חָל י"ד באדר לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת – ביום ראשון בשבוע, בני הכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, שהוא יום חמישי, והוא י"א באדר, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם – ביום ראשון, שהוא י"ד אדר, וּמֻקָפוֹת חוֹמָה לְמָחָר, בט"ו באדר, כעיקר הדין.
