משנה ג: אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה, כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִים. פָּחוֹת מִכָּאן, הֲרֵי זֶה כְּפָר. בְּאֵלּוּ אָמְרוּ, מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין. אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים, וְתִשְׁעָה בְּאָב, וַחֲגִיגָה, וְהַקְהֵל, מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין, מֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד, וּבְתַעֲנִיּוֹת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, מְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. אֲבָל מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בַּשֵּׁנִי וְלֹא בַּחֲמִישִׁי, אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ:
במשניות הקודמות התבאר שיש חילוק בין 'כפרים', שמקדימים את קריאת המגילה ל'יום הכניסה', והיינו יום שני או חמישי בשבוע, לבין 'עיירות גדולות' שאינן מוקפות חומה, שקוראים תמיד בי"ד. מבררת המשנה, אֵיזוֹ הִיא 'עִיר גְּדוֹלָה', ומשיבה, כָּל עיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִים – עשרה בני אדם שבטלים ממלאכתם, ומתפרנסים מהציבור, כדי שיהיו מצויים תמיד בבית הכנסת בשעת התפילה. אבל עיר שיש בה פָּחוֹת מִכָּאן [-פחות מעשרה בטלנים], הֲרֵי זֶה כְּפָר. כפי שהתבאר, אם חל י"ד באדר ביום שאין בני הכפרים מצויים בעיר, הרי הם מקדימים לקרוא ב'יום הכניסה', אומרת המשנה, בְּאֵלּוּ – בימים אלו של קריאת המגילה, אָמְרוּ שמַקְדִּימִין לקרוא קודם לי"ד באדר, וְלֹא מְאַחֲרִין לקרוא אחרי יום זה, אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים – משפחות היו בירושלים, שהיתה להם קביעות להביא עצים בימים מסוימים, והיו עושים באותו יום 'יום טוב' ומקריבים קרבנות, ואין זה דוחה את השבת, וְתִשְׁעָה בְּאָב או שאר הצומות, שאינם דוחים את השבת, וְהקרבת קרבן חֲגִיגָה ברגלים, שאין דוחה את השבת, וּמצוות הַקְהֵל – שמכנסים את כל ישראל בשנת השמיטה במוצאי יום טוב ראשון של סוכות, והמלך קורא בפניהם בתורה, וכיון שצריכים להביא גם את הילדים הקטנים שאינם יכולים ללכת לבד אי אפשר לעשות כן בשבת, כל הדברים הללו, אם חלו בשבת, מְאַחֲרִין אותם, ועושים אותם לאחר השבת, וְלֹא מַקְדִּימִין אותם לעשותם קודם השבת. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ על ימי קריאת המגילה שמַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין, מכל מקום בימים אלו שהקדימו בהן מֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִיּוֹת, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים – אם נתנו בימים אלו מתנות לאביונים, יצאו ידי חובה, אבל משלוח מנות אינו נוהג אלא בזמן סעודת פורים, וסעודת פורים נעשית בזמנה ואין מקדימים אותה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי – מתי התירו לבני הכפרים להקדים את קריאת המגילה, במְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין לערים הגדולות בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי לקריאת התורה, ולא הטריחום לבא פעם נוספת לעיר באותו שבוע, אֲבָל מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בַּשֵּׁנִי וְלֹא בַּחֲמִישִׁי, אף בכפרים אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ, שהוא י"ד באדר.
משנה ד: קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי, אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִלָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:
משנה ד: בשנה מעוברת שיש בה שני אדרים, נוהג פורים באדר שני, כדי לסמוך את גאולת פורים לגאולת פסח. אמנם בזמן שהיו מעברים את השנים לפי הצורך של אותה שנה [ולא כמו היום שהכל קבוע לפי הלוח], היתה אפשרות שיעברו את השנה לאחר שכבר התחיל חודש אדר, משנתנו דנה באפשרות זו: אם כשהתחיל חודש אדר עדיין לא עיברו את השנה, וקָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן, כדין, וְאחר כך נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, חוזרים וקוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי. אֵין חילוק בֵּין י"ד וט"ו שבאֲדָר הָרִאשׁוֹן לְבין י"ד וט"ו שבאֲדָר הַשֵּׁנִי, אֶלָּא לענין קְרִיאַת הַמְּגִלָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים ומשלוח מנות, שנוהגים באדר שני ולא באדר ראשון, אבל לענין איסור הספד ותענית אין חילוק ביניהם, ואף באדר הראשון אסור להספיד ולהתענות בי"ד וט"ו לחודש.
