משנה ב: קְרָאָהּ סֵרוּגִין, וּמִתְנַמְנֵם, יָצָא. הָיָה כּוֹתְבָהּ, דּוֹרְשָׁהּ, וּמַגִּיהָהּ, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. הָיְתָה כְּתוּבָה בַּסַּם, וּבַסִּקְרָא, וּבַקּוֹמוֹס וּבַקַנְקַנְתּוֹם, עַל הַנְּיָר וְעַל הַדִּפְתְּרָא, לֹא יָצָא, עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית עַל הַסֵּפֶר וּבַדְּיוֹ:
משנתנו מביאה אופנים שונים של קריאת המגילה, ומבארת את דיניהם: קְרָאָהּ סֵרוּגִין – הקורא את המגילה קטעים קטעים, ושהה בין קטע לקטע אפילו שיעור זמן שאפשר לקרוא בו את המגילה כולה [ואפילו אם הפסיק בדיבור, אף שהדבר אסור], וְכן הקורא את המגילה כשהוא מִתְנַמְנֵם, יָצָא ידי חובתו.
הָיָה כּוֹתְבָהּ – היה מעתיק את המגילה מתוך מגילה כשרה, וקרא בפיו כל משפט לפני כתיבתו, או שהיה דּוֹרְשָׁהּ ברבים, ומפרשה, וקרא את כולה, וְכן אם היה מַגִּיהָהּ, ותוך כדי הגהה קרא את כולה, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ לצאת ידי חובתו, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא.
הָיְתָה המגילה כְּתוּבָה בַּסַּם – מין שורש של עשב שצובעים בו, וּבַסִּקְרָא – מין אבן שצובעים בה אדום, וּבַקּוֹמוֹס וּבַקַנְקַנְתּוֹם – מיני צבע שונים, או שהיתה כתובה עַל הַנְּיָר וְכן אם היתה כתובה עַל הַדִּפְתְּרָא – עור שאינו מתוקן כל צרכו, לֹא יָצָא ידי חובתו, עַד שֶׁתְּהֵא המגילה כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית, עַל הַסֵּפֶר – על קלף מתוקן כראוי, וּבַדְּיוֹ – בצבע שחור.
