משנה ב: בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, קוֹרִין אַרְבָּעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב, קוֹרִין אַרְבָּעָה. בְּיוֹם טוֹב, חֲמִשָּׁה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שִׁשָּׁה. בְּשַׁבָּת, שִׁבְעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, קוֹרִין אַרְבָּעָה בני אדם בספר התורה, אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, כיון שימים אלו מותרים במלאכה, ואם יוסיפו קוראים יהיה בזה ביטול מלאכה לעם [ואף בחול המועד הרי מותר לעשות מלאכת דבר האבד], וּמטעם זה, של ביטול מלאכה, אֵין מַפְטִירִין בימים אלו בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, וכמו שהתבאר לעיל, שהראשון מברך לפניה והאחרון אחריה [והוצרכה המשנה לחזור ולומר כן, כדי שלא נסבור שכשמוסיפים קוראים מוסיפים גם בברכות]. זֶה הַכְּלָל, בכל יום שנוסף בו משהו על סתם יום חול, מוסיפים בו קורא אחד, ולכן, כָּל יום שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב, והיינו ראשי חודשים וחול המועד, מוסיפים אחד, וקוֹרִין אַרְבָּעָה. ובְּיוֹם טוֹב, שיש בו גם איסור עשיית מלאכה, מוסיפים אחד נוסף, וקוראים חֲמִשָּׁה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שנוסף עונש כרת על עשיית מלאכה, קוראים שִׁשָּׁה. בְּשַׁבָּת, שנוסף חיוב סקילה על עשיית מלאכה, קוראים שִׁבְעָה. ובימים אלו, שאסורים בעשיית מלאכה, אף שאֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, כיון שבימים אלו אין משום ביטול מלאכה [ויש אומרים שרק בשבת מוסיפים], וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, וכמו שהתבאר לעיל.
