משנה ב: אִישׁ הַר הַבַּיִת הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר, וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקִין לְפָנָיו, וְכָל מִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד, אוֹמֵר לוֹ אִישׁ הַר הַבַּיִת, שָׁלוֹם עָלֶיךָ. נִכָּר שֶׁהוּא יָשֵׁן, חוֹבְטוֹ בְמַקְלוֹ. ורְשׁוּת הָיָה לוֹ לִשְׁרוֹף אֶת כְּסוּתוֹ. וְהֵם אוֹמְרִים מַה קּוֹל בָּעֲזָרָה, קוֹל בֶּן לֵוִי לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִין, שֶׁיָּשֵׁן לוֹ עַל מִשְׁמָרוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֶת אֲחִי אִמָּא יָשֵׁן, וְשָׂרְפוּ אֶת כְּסוּתוֹ:
משנה ב: אִישׁ הַר הַבַּיִת – הממונה על כל שומרי הר הבית, הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר של שומרים, וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקִין לְפָנָיו, וְכָל מִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד מעצמו לפני איש הר הבית, היה אוֹמֵר לוֹ אִישׁ הַר הַבַּיִת 'שָׁלוֹם עָלֶיךָ', לראות אם ישיב לו, שמא לא קם מחמת חולשה או מחמת שהיה שקוע במחשבותיו, ואם אינו משיב לו, נִכָּר שֶׁהוּא [-השומר] יָשֵׁן, היה איש הר הבית חוֹבְטוֹ בְמַקְלוֹ. ורְשׁוּת הָיָה לוֹ לאותו ממונה, לפי חומרת פשיעתו של השומר, לִשְׁרוֹף אֶת כְּסוּתוֹ העליונה של השומר, בתורת קנס, וְהֵם – שאר השומרים השומעים את קול צעקתו של המוכה, אוֹמְרִים זה לזה, מַה הוא הקּוֹל שנשמע בָּעֲזָרָה, קוֹל בֶּן לֵוִי לוֹקֶה, וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִין, שֶׁיָּשֵׁן לוֹ עַל מִשְׁמָרוֹ, ועל ידי זה היו נזהרים יותר בשמירתם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֶת אֲחִי אִמָּא יָשֵׁן על משמרתו, ואפילו שהיה הוא אדם חשוב לא נמנעו מלקונסו, וְשָׂרְפוּ אֶת כְּסוּתוֹ.
