משנה ט: וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ, וְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁהַמַּפְתְּחוֹת הָיוּ תְלוּיוֹת בָּהּ. הִגִּיּעַ זְמַן הַנְּעִילָה, הִגְבִּיהַּ אֶת הַטַּבְלָא בַּטַּבַּעַת וְנָטַל אֶת הַמַּפְתְּחוֹת מִן הַשַּׁלְשֶׁלֶת, וְנָעַל הַכֹּהֵן מִבִּפְנִים, וּבֶן לֵוִי יָשֵׁן לוֹ מִבַּחוּץ. גָּמַר מִלִּנְעֹל, הֶחֱזִיר אֶת הַמַּפְתְּחוֹת לַשַּׁלְשֶׁלֶת וְאֶת הַטַּבְלָא לִמְקוֹמָהּ, נָתַן כְּסוּתוֹ עָלֶיהָ, יָשַׁן לוֹ. אֵרַע קֶרִי בְּאֶחָד מֵהֶם, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בִּמְסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בִּמְסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַחֵיל, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בְּטָדִי:
משנה ט: משנתנו ממשיכה בתיאור בית המוקד: וּמָקוֹם הָיָה שָׁם, בקרקעית בית המוקד, חפירה קטנה בגודל אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ היתה מכסה את אותה גומא, וְטַבַּעַתהָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ באותה טבלא מצידה החיצוני, כדי שיהיה ניתן להרימה בקלות, וְשַׁלְשֶׁלֶתהיתה קבועה בחלקה הפנימי של אותה טבלא, שֶׁהַמַּפְתְּחוֹת של העזרה הָיוּ תְלוּיוֹת בָּהּ.הִגִּיּעַ זְמַן הַנְּעִילָה של העזרה בערב, הִגְבִּיהַּ אֶת הַטַּבְלָא בַּטַּבַּעַת, וְנָטַל אֶת הַמַּפְתְּחוֹת מִןהַשַּׁלְשֶׁלֶת, וְנָעַל הַכֹּהֵן מִבִּפְנִים, וּבֶן לֵוִי יָשֵׁן לוֹ מִבַּחוּץ, וכמבואר לעיל שהלויים היו שומרים בשער בית המוקד. גָּמַר הכהן מִלִּנְעֹל, הֶחֱזִיר אֶת הַמַּפְתְּחוֹת לַשַּׁלְשֶׁלֶת, וְאֶת הַטַּבְלָאלִמְקוֹמָהּ, נָתַן הכהן את כְּסוּתוֹ עָלֶיהָ, ויָשַׁן לוֹ. אֵרַע טומאת קֶרִי בְּאֶחָד מֵהֶם – מהשומרים, הרי אסור לו לשהות בהר הבית, ולכן הֲרֵי הוּא יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בִּמְסִבָּה – במחלה הַהוֹלֶכֶתמרצפת בית המוקד אל תַּחַת הַבִּירָה – תחת בית המקדש, כיון שבהיותו טמא אסור לו לשהות בעזרה, אך למנהרות שתחת המקדש מותר לטמא להכנס, כיון שלא התקדשו בקדושת המקדש, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים באותה מחילה מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתהַטְּבִילָה, שם הוא טובל כדי להטהר מטומאתו. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, היה הטמא יוצא בִּמְסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַחֵיל, יוֹצֵא מהר הבית וְהוֹלֵךְ לוֹ בְּשַׁעַר טָדִי.