משנה ב: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִלָּה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִלָּה בַּשְּׁבִיעִית, וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקֻלְקָלוֹת בַּמּוֹעֵד. וּמְתַקְּנִין אֶת קִלְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחוֹטְטִין אוֹתָן. וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְוָאוֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת, וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאַיִם:
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בִּתְחִלָּה – אין חופרים תעלת מים חדשה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית – בחול המועד הדבר אסור כיון שיש בכך טירחה יתירה, ובשמיטה כיון שנראה כעודר בשדהו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בִּתְחִלָּה בַּשְּׁבִיעִית, כיון שהעודר את שדהו מניח את הקרקע בקירוב מקום, ואילו החופר אמת המים משליך את הקרקע למרחק, וכיון שניכר שאינו עודר את שדהו, הדבר מותר.
וּלדברי הכל מְתַקְנִין אֶת אמות המים הַמְקוּלְקָלוֹת, כגון שנסתמו בעפר וכדומה, בַּמּוֹעֵד, כיון שאין בכך טירחה יתירה, וּמְתַקְנִין אֶת קִלְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים – בורות מי שתיה הנמצאים ברשות הרבים, שנכנס לתוכן זבל המקלקל את המים, מותר לתקן ולסתום את החריצים שמהם מגיע הזבל לבורות המים, וְחוֹטְטִין אוֹתָן – מנקרים ומוציאים את הזבל מתוך הבור, כדי שיהיו המים שבו ראויים לשתיה.
וּמְתַקְּנִין בחול המועד אֶת הַדְּרָכִים שהתקלקלו ממי הגשמים, וְאֶת הָרְחוֹבוֹת שמאחורי הבתים שמטיילים שם הילדים, וְאֶת מִקְוְאוֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, וּמְצַיְּינִין אֶת הַקְּבָרוֹת – עושים סימן על ידי סיד היכן יש קברות, כדי שיידעו הכהנים להזהר, ואין בכך טירחה מרובה. וְיוֹצְאִין שלוחי בית דין אַף עַל הַכִּלְאַיִם, להזהיר את העם מכלאי הכרם, והטעם ששוכרים אותם דוקא בחול המועד, כיון שאז בני אדם בטלים ממלאכתם, ונשכרים בזול.
