פרק א, משנה א: מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית, בֵּין מִמַּעְיָן שֶׁיָּצָא בַּתְּחִלָּה, בֵּין מִמַּעְיָן שֶׁלֹּא יָצָא בַּתְּחִלָּה. אֲבָל אֵין מַשְׁקִין לֹא מִמֵּי הַגְּשָׁמִים וְלֹא מִמֵּי הַקִּילוֹן. וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים:
מַשְׁקִין את בֵּית הַשְּׁלָחִין – שדה או פרדס שרגילים להשקותו תמיד, ואם לא ישקוהו גם בימים אלו ייפסד, בַּמּוֹעֵד – בחול המועד, והתירו זאת חכמים אף על פי שיש טורח בהשקייתו, כדי שלא יפסיד. וּבַשְּׁבִיעִית – בשנת השמיטה, בֵּין מִמַּעְיָן שֶׁיָּצָא בִּתְחִלָּה – ממעיין שכבר קודם המועד היו מימיו נובעים, ובֵין מִמַּעְיָן שֶׁלֹּא יָצָא בִּתְחִלָּה – ממעיין חדש, שלא יצא קודם המועד, ואין חוששים שמא מתוך שהוא חדש יתמוטטו כתליו ויבוא האדם לתקנו, אֲבָל אֵין מַשְׁקִין את השדה בחול המועד לֹא מִמֵּי הַגְּשָׁמִים, כיון שדומים הם ל'מי הקילון', וְלֹא מִמֵּי הַקִּילוֹן – ממי גשמים שהתקבצו בתוך בור עמוק, ויש טירחה גדולה להעלותם משם [אבל בשמיטה אין חילוק בדבר, שהרי אין איסור מלאכה בשנה זו]. וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים – אין עושים חפירות עגולות סביב עצי הגפנים כדי שיתקבצו שם מי הגשמים, ויתעכבו שם, משום שיש בכך טירחה יתירה, ואין זה דבר האבד [אבל בשמיטה הדבר מותר במקום שיש בכך צורך].
משנה ב: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִלָּה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִלָּה בַּשְּׁבִיעִית, וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקֻלְקָלוֹת בַּמּוֹעֵד. וּמְתַקְּנִין אֶת קִלְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחוֹטְטִין אוֹתָן. וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְוָאוֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת, וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאַיִם:
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בִּתְחִלָּה – אין חופרים תעלת מים חדשה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית – בחול המועד הדבר אסור כיון שיש בכך טירחה יתירה, ובשמיטה כיון שנראה כעודר בשדהו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בִּתְחִלָּה בַּשְּׁבִיעִית, כיון שהעודר את שדהו מניח את הקרקע בקירוב מקום, ואילו החופר אמת המים משליך את הקרקע למרחק, וכיון שניכר שאינו עודר את שדהו, הדבר מותר.
וּלדברי הכל מְתַקְנִין אֶת אמות המים הַמְקוּלְקָלוֹת, כגון שנסתמו בעפר וכדומה, בַּמּוֹעֵד, כיון שאין בכך טירחה יתירה, וּמְתַקְנִין אֶת קִלְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים – בורות מי שתיה הנמצאים ברשות הרבים, שנכנס לתוכן זבל המקלקל את המים, מותר לתקן ולסתום את החריצים שמהם מגיע הזבל לבורות המים, וְחוֹטְטִין אוֹתָן – מנקרים ומוציאים את הזבל מתוך הבור, כדי שיהיו המים שבו ראויים לשתיה.
וּמְתַקְּנִין בחול המועד אֶת הַדְּרָכִים שהתקלקלו ממי הגשמים, וְאֶת הָרְחוֹבוֹת שמאחורי הבתים שמטיילים שם הילדים, וְאֶת מִקְוְאוֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, וּמְצַיְּינִין אֶת הַקְּבָרוֹת – עושים סימן על ידי סיד היכן יש קברות, כדי שיידעו הכהנים להזהר, ואין בכך טירחה מרובה. וְיוֹצְאִין שלוחי בית דין אַף עַל הַכִּלְאַיִם, להזהיר את העם מכלאי הכרם, והטעם ששוכרים אותם דוקא בחול המועד, כיון שאז בני אדם בטלים ממלאכתם, ונשכרים בזול.
