מסכת מועד קטן, פרק א, משניות ט-י

משנה ט: מַעֲמִידִין תַּנּוּר וְכִירַיִם וְרֵחַיִם בַּמּוֹעֵד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְכַבְּשִׁין אֶת הָרֵחַיִם בַּתְּחִלָּה:
מַעֲמִידִין ובונים תַּנּוּר של חרס, שיש בו מקום לִשְׁפּוֹת שתי קדרות, וְכִירַיִם, שיש בהם מקום לִשְׁפּוֹת קדירה אחת, וְרֵיחַיִם לטחינת תבואה, בַּמּוֹעֵד, אם אכן יש בו צורך לימי חול המועד עצמם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְכַבְּשִׁין אֶת הָרֵיחַיִם לְכַתְּחִילָּה, דרכם היתה כשבונים ריחיים חדשות, להכות על הריחיים בפטיש כדי שיהיו מחוספסות ולא חלקות, ועל ידי זה החיטים נטחנות היטב, ועל זה אמרה המשנה שאין עושים כן 'לכתחילה', כלומר בריחיים חדשות.
משנה י: עוֹשִׂין מַעֲקֶה לַגַּג וְלַמִּרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אֻמָּן. שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעְגִּילִין אוֹתָן בַּמַּעְגִּילָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל, אֲבָל לֹא בַּמַּחְלְצַיִם. הַצִּיר וְהַצִּנּוֹר וְהַקוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, מְתַקְנָן בַּמּוֹעֵד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד, וְכָל כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד, כּוֹבְשָׁן:
עוֹשִׂין מַעֲקֶה לַגַּג וְלַמִּרְפֶּסֶת, אם זהו מַעֲשֶׂה הֶדְיוֹט, שאינו טח בטיט. אֲבָל לֹא – אין עושים מעקה שהוא מַעֲשֶׂה אוּמָּן.
שָׁפִין – ממלאים בטיח אֶת הַסְּדָקִין שבגג הבית, כדי שלא יכנסו משם מי גשמים לתוך הבית, וּמַעֲגִילִין אוֹתָן בְּמַעֲגֵלָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל – מחליקים אותם ביד או ברגל, אפילו החלקה מעולה כדרך שעושים במעגילה, שזהו כלי המיוחד לכך, אֲבָל לֹא יעשה כן בַּמַחְצְלַיִם, שהוא כלי ברזל שניתן להחליק בו את הטיט, אף שאינו מיוחד לכך, וכל שכן שלא יעשה כן במעגילה עצמה.
הַצִּיר של הדלת, שנכנס לתוך נקב שבקרקע האיסקופה, וְהַצִּינּוֹר – החור שבקרקע האיסקופה, שלתוכו נכנס הציר, וְהַקּוֹרָה של הבית, וְהַמַּנְעוּל של הדלת, וְהַמַּפְתֵּחַ, שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, מְתַקְּנָם בַּמּוֹעֵד, כיון שיש בכך צורך לימי חול המועד עצמם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּין מערב המועד את מְלַאכְתּוֹ לעשותה בַּמּוֹעֵד, מאחר ויש לו זמן פנוי בחול המועד, ואם השאיר את המלאכה בכוונה לחול המועד, אסור לו לעשותה בימים אלו.
וְכָל כְּבָשִׁין – ירקות כבושים בחומץ או במלח, שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד, כלומר, שתסתיים מלאכת כבישתם ויהיו ראויים לאכילה בחול המועד, כּוֹבְשָׁן, שהרי זהו צורך המועד.