משנה ה: מְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בַּקַשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְעַבִּין. מוֹכְרֵי פֵרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים, מוֹכְרִים בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. הַצַּיָּדִין וְהַדָּשׁוֹשׁוֹת וְהַגָּרוֹסוֹת, עוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֵם הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן:
מְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בְּקַשׁ – תאנים מיובשות השטוחות בחוץ, וחושש האדם שיירדו גשמים ויקלקלו אותם, מותר לכסותם בקש כדי להגן עליהם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְעַבִּין – מותר להניח את הקציעות עצמן בערימות זו על גב זו, כדי שיהיו העליונות מגינות על התחתונות.
מוֹכְרֵי פֵּרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים, מוֹכְרִין בְּצִינְעָא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד – אף שהם מוכרים לצורך המועד, לא ימכרו בפרהסיא כדרך שהם מוכרים בכל ימות השנה, אלא נועלים דלת אחת ופותחים דלת אחת. הַצַּיָּידִין – ציידי חיה ועוף, וְהַדָּשׁוֹשׁוֹת – הדשים וכותשים את החיטים לדייסא, וְהַגָּרוֹסוֹת – שחותכים את הפולים לגריסים, עוֹשִׂין מלאכתם בְּצִינְעָא, לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אמנם מעיקר הדין מותר להם לעשות מלאכתם בצינעא, אך הֵם הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָם, שלא לעשות מלאכות אלו כלל בחול המועד.
