משנה ט: בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבַפּוּרִים, מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת, בָּזֶה וּבָזֶה לֹא מְקוֹנְנוֹת. נִקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת. אֵיזֶהוּ עִנּוּי, שֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאֶחָת. קִינָה, שֶׁאַחַת מְדַבֶּרֶת וְכֻלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה ט) וְלַמֵּדְנָה בְנֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הוּא אוֹמֵר, (ישעיה כה) בִּלַּע הַמָּוֶת לְנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וגו':
בְּרָאשֵׁי חֲדָשִׁים, בַּחֲנוּכָּה וּבְפוּרִים, מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת. בָּזֶה וּבָזֶה – בין במועד ובין ראשי חודשים חנוכה ופורים, לֹא מְקוֹנְנוֹת, והיינו שהאחת אומרת והשאר עונות אחריה.
נִקְבַּר הַמֵּת, בין בחול המועד ובין בראשי חודשים חנוכה ופורים, לֹא מְעַנּוֹת כולן יחד, וְלֹא מְטַפְּחוֹת על ליבן. ומבארת המשנה, אֵיזֶהוּ 'עִינּוּי', שֶׁכּוּלָּן עוֹנוֹת כְּאַחַת. 'קִינָה', שאַחַת מְדַבֶּרֶת וְכוּלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט יט) 'וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה', ומלשון 'אשה רעותה' משמע שזו אומרת וחברתה עונה, ועל זה נאמר לשון 'קינה'.
מסיימת המשנה את המסכת בדבר טוב: אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא הוּא אוֹמֵר (ישעיה כה ח) 'בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים' וגו'.
הדרן עלך מסכת מועד קטן
