משנה
עדים שהעידו על אדם שהרג את הנפש, ובאו שני עדים והזימו אותם, ובָּאוּ אֲחֵרִים להעיד על אותו אדם שהרג את הנפש, ואותם שני עדים שהזימו את הראשונים חזרו וְהִזִּימוּם – הזימו את העדים השניים וכו', אֲפִלּוּ אם שני עדים אלו הזימו מֵאָה כתות עדים, כֻּלָּם יֵהָרְגוּ על פיהם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִסְטָסִיס הִיא זוֹ, כלומר, הרי ניכר הדבר שזו כת עדים שכל כוונתה לערער את העדות, וגמרו בדעתם להזים כל מי שיעיד בנידון זה [והרי"ף יבאר את הלשון 'איסטסיס'], וְלכן אֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבָד, ובדברי הרי"ף יבואר טעם מחלוקתם.
גמרא
הָא מַתְנִיתִין – במשנה זו, קָא חֲזֵינָא בָּהּ לְרַבְּוָותָא פֵּירוּשָׁא דְּלֹא דָאִיק – ראיתי בדברי רבותינו פירוש שאינו מדויק, דְּקָא סָלְקָא דַּעְתַּיְיהוּ דְּהַאי דְּקָתְנִי – שהם העלו בדעתם שמה ששנינו במשנה 'בָּאוּ אֲחֵרִים וְהֶזִימוּם' היינו כְּגוֹן דַּאֲתוֹ סַהֲדֵי וְאוֹזִימוּ (להני דאוזימו) לְסַהֲדֵי קַמָּאֵי – שהגיעו עדים והזימו את העדים הראשונים, וְהָדַר אָתוּ סַהֲדֵי אַחֲרִינִי – ואחר כך באו עדים אחרים וְאוֹזִימוּ לְהָנֵי דְאוֹזִימוּ לְסַהֲדֵי קַמָּאֵי – והזימו את אותם שהזימו את העדים הראשונים, וְכֵן עַד כַּמָּה זִימְנֵי – וכן היה כמה פעמים, הָנֵי מוֹזְמֵי לְהָנֵי וְהָנֵי מוֹזְמֵי לְהָנֵי – אלו מזימים את אלו, ואלו מזימים את המזימים, וכן הלאה. וְלָאו הָכֵין פֵּירוּשָׁא דְּמַתְנִיתִין – אך אין זה הפירוש הנכון של משנתנו, אֶלָּא הָכֵין פֵּירוּשָׁא – אלא כך הוא פירוש המשנה, קָתָנִי בְּרֵישָׁא 'אֲבָל אָמְרוּ לָהֶן הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין וְנֶהֱרָגִין עַל פִּיהֶן'. ועל זה המשיכה המשנה ואמרה, 'בָּאוּ אֲחֵרִים וְהֶזִימוּם', כְּלוֹמַר, אַחַר שֶׁהוּזַמּוּ הָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים שהעידו על המעשה עצמו, כגון שפלוני הרג את הנפש, בָּאוּ אֲחֵרִים וְהֵעִידוּ בְּאוֹתָהּ עֵדוּת בְּעַצְמָה, שאותו פלוני הרג את הנפש, וְהֶזִימוּם אותם הַשְּׁנַיִם שֶׁהֵזִימוּ לָרִאשׁוֹנִים, וְעוֹד בָּאָה כַּת שְׁלִישִׁית וְהֵעִידוּ אוֹתָהּ עֵדוּת בְּעַצְמָהּ על פלוני שהרג את הנפש, וְהֶזִימוּם אוֹתָם הַשְּׁנַיִם שֶׁהֵזִימוּ לַכַּת הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה, וְכֵן כָּל כַּת שֶׁתָּבוֹא וְתָעִיד עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, אוֹתָן הַשְּׁנַיִם שֶׁהֵזִימוּ לַכַּת רִאשׁוֹנָה עוֹמְדִין כְּנֶגְדָּם וּמְזִימִין אוֹתָם באומרם 'עמנו הייתם במקום פלוני', וַאֲפִילוּ מֵאָה כִּתּוֹת מעידים על פלוני שהרג את הנפש, וְאוֹתָן הַשְּׁנַיִם מְזִימִין אוֹתָן, סובר תנא קמא במשנתנו שכּוּלָּן יֵהָרְגוּ עַל פִּי אוֹתָן הַשְּׁנַיִם. וּפָלִיג רַבִּי יְהוּדָה על דין זה, וְקָאָמַר, 'אִסְטָסִיס הִיא זוֹ', בתמיהה, כְּלוֹמַר, וְכִי זוֹ העֵדוּת כמו יוֹרָה שֶׁל אִסְטָסִיס [-קדירה של צבע] הִיא, שֶׁכָּל הַנּוֹגֵעַ בָּהּ יִצְטַבַּע, כך כל כת המעידה עדות זו מוזמת על ידי אותם שני עדים, וְאֵין נֶּהֱרֶגֶת אֶלָּא כַּת הָרִאשׁוֹנָה בִּלְבַד, ולא שאר הכתות שבאו אחר כך והעידו. וְטַעֲמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה כִּדְמִיבָרֵר לְקַמָּן [-כפי שיבואר להלן].
ומוכיח הרי"ף את פירושו במשנה, וְדַיְיקִינָן לֵיהּ לְהַאי פֵּירוּשָׁא – ויש לדייק שכך הוא פירוש המשנה, מִדְּאַמְרִינָן לעיל (ה:) הַהִיא אִיתְּתָא – מעשה באשה שבאה לדין תורה, דְאַיְיתָאִי סַהֲדֵי – והביאה עדים שיסייעו לטענתה, וְאִישְׁתַּקוּר – ונמצאו עדי שקר, אַיְיתָאִי סַהֲדֵי – הביאה עדים נוספים, וְאִישְׁתַּקוּר – ונמצאו גם הם עדי שקר, וְקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הוּחְזְקָה אשה זוֹ להביא עדי שקר, ולכן גם אם תביא כעת עדים אחרים, לא נקבל את דבריהם. וְאָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן, אִם הִיא הוּחְזְקָה להביא עדי שקר, כָּל יִשְׂרָאֵל מִי הוּחְזְקוּ – וכי מחמת כן הוחזקו כל ישראל להעיד שקר, אלא כל שני עדים הבאים לפנינו אנו מעמידים אותם בחזקת כשרות ומקבלים את דבריהם. וְאַמְרִינָן בגמרא שם, לֵימָא – שמא נאמר בביאור מחלוקת זו, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוּדָה של משנתנו, שאין מקבלים את העדים המזימים על כל הכתות, וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כְּרַבָּנָן, דְּכֵיוָן דְּקָאָמְרֵי רַבָּנָן אֲפִילוּ מֵאָה כתות הוזמו כולם יֵהָרְגוּ על פי הכת האחת של המזימים, שַׁמְעִינָן מִינָהּ – יש ללמוד מכך, דְּסָבְרֵי רַבָּנָן, אַף עַל גַּב דְאִיתְּזְמָא כת רִאשׁוֹנָה, אִי אַתְיָא [-אם באה] כַּת שְׁנִיָּה, וּמַסְהֶדָא [-ומעידה] עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, מְקַבְּלִינָן סָהֲדוּתָא – מקבלים את עדותם וְקַטְלִינָן אַפּוּמָהּ – והורגים את הנידון על פיהם, וְכֵן אִי אִיתְּזְמָא לָהּ כַּת שְׁנִיָּה נַמִּי – וכן אם הוזמה גם הכת השניה, וְאַתְיָא [-ובאה] כַּת שְׁלִישִׁית וּמַסְהֶדָא [-ומעידה] את אותה העדות, מְקַבְּלִין סָהֲדוּתָה, וְקַטְלִינָן אַפּוּמָהּ, וּמִשּׁוּם הָכֵין – ומחמת כן, כַּד מִיתְזְמוּ כוּלָּן – כאשר כל המאה כתות הוזמו, יֵהָרְגוּ כוּלָּן, דְּכָל כַּת וְכַת של עדים שהעידו עליו שהרג את הנפש, קָרִינָא בָּהּ – אפשר לקרוא עליה את הפסוק 'וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו', שהרי אם לא היו מזימים אותם היה הנידון נהרג על פיהם, וַהֲוָה לֵיהּ – והרי זה כדברי רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר לגבי המעשה באותה אשה 'אִם הִיא הוּחְזְקָה כָּל יִשְׂרָאֵל מִי הוּחְזְקוּ', לְמֵימְרָא – וכוונתו בכך לומר דִמְקַבְּלִינָן סָהֲדוּתָא דְּמָאן דְּאָתִי וּמַסְהִיד בָּתַר דְּאִישְׁתַּקוּר סַהֲדֵי קַמָּאֵי – שמקבלים את עדותם של העדים שבאים להעיד על אותו ענין לאחר שנמצאו העדים הראשונים שקרנים, ואין חוששים שמא גם אלו משקרים, והיינו כִּדְרַבָּנָן שבמשנתנו, וְאילו רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר, כֵּיוָן דְּאִישְׁתַּקוּר סַהֲדֵי קַמָּאֵי – לאחר שנמצאו העדים הראשונים שקרנים, לֹא מְקַבְּלִינָן סָהֲדוּתָא דְּמָאן דְּאָתִי וּמַסְהִיד בְּמַאי דְּקָא מַסְהֶדֵי הַנָּךְ קַמָּאֵי – אין מקבלים את עדותם של עדים אחרים הבאים להעיד את אותה עדות שהעידו הראשונים, סובר כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר, אֵין נֶּהֱרֶגֶת אֶלָּא כַּת הָרִאשׁוֹנָה בִּלְבַד, וטעמו של רבי יהודה, דְּכֵיוָן דְאִיתְּזְמָא לָהּ – מאחר והוזמה הכַּת הָרִאשׁוֹנָה, לֹא מְקַבְּלִינָן סָהֲדוּתָא דְכַּת שְׁנִיָּה דְּאָתְיָא לְמִסְהֲד בַּתְרָה – אין מקבלים כלל את העדות של הכת השניה שבאה להעיד אחריה, וּמִשּׁוּם הָכִין – ומחמת כן, כַּד מִסַּהֲדָא וּמִיתְזְמָא – אם העידה הכת השניה והוזמה, לֹא קַטְלִינָן לָהּ – אין הורגים את עדי הכת השניה, דְּלֹא קָרֵינַן בָּהּ – כיון שאי אפשר לומר עליה את הפסוק 'וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו', דְּהָא לֹא קַטְלִינָן אַפוּמָהּ – שהרי בין כך לא היינו הורגים את הנידון על פי עדות זו.
