משנה ה: וּמְכֻוָּנוֹת לָהֶן דְּרָכִים מִזּוֹ לָזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ וְגוֹ'. וּמוֹסְרִין לָהֶן שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ בַדֶּרֶךְ, וְידַבְּרוּ אֵלָיו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, (אַף) הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ:
וּמְכֻוָּנוֹת לָהֶן דְּרָכִים מִזּוֹ לָזוֹ – היו מכינים דרכים ישרות וסלולות מכל עיר אל עיר המקלט, ובכל פרשת דרכים היו כותבים היכן היא הדרך המובילה לעיר המקלט, שֶׁנֶּאֱמַר 'תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ' וְגוֹ', כדי שלא יתעה הרוצח בשגגה בבריחתו, אלא ימהר להגיע לעיר המקלט, שלא יוכל גואל הדם להורגו. וּלאחר שנגמר דינו של הרוצח בשגגה בבית דין לחייבו גלות, מוֹסְרִין לָהֶן שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים המלווים את הרוצח, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ גואל הדם בַדֶּרֶךְ, וְידַבְּרוּ אֵלָיו דברי פיוסים שלא יהרגנו, כיון שלא עשה כן אלא בשגגה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, (אַף) הוּא – הרוצח בשגגה מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, ומפייס את גואל הדם, ואינו צריך תלמידי חכמים שילוו אותו, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ', והיינו שהרוצח עצמו ידבר לגואל הדם, ויפייסנו שלא יהרגנו.
