משנה ט: וְאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין, הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשֵּׁם אֶחָד בִּלְבָד:
בפרק זה יבוארו מה הם העבירות המחייבות עונש מלקות, ואופן ההלקאה בבית דין:
וְאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין, ואין המשנה מביאה את כל חייבי המלקיות, אלא את אותם שמפורש בהם עונש כרת, להשמיענו שאותם המחויבים כרת, שהוא עונש בידי שמים, חייבים מלקות בידי בית דין [ולאחר שלקו ועשו תשובה, נפטרו מעונש כרת], הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה.
עתה מונה המשנה את אותן שאין בהן עונש כרת, אלא איסור לא תעשה בלבד, שאף בהם יש חיוב מלקות, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה [-אשה שמת בעלה ללא ילדים, שצריך אחי בעלה לייבמה או לחלוץ לה, ואם חלץ לה דינה כגרושה] לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה [-מהגבעונים, האסורים בלאו של 'לא תתחתן בם'] לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר.
אשה שהיא אַלְמָנָה מאיש אחד וּגְרוּשָׁה מאיש אחר, ונשאה כהן גדול, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, כיון שכל אחד מאיסורים אלו נאמר בפירוש בפסוק. אבל אשה שהיא גְּרוּשָׁה מאיש אחד וַחֲלוּצָה מאיש אחר, ונשאה כהן הדיוט, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשֵּׁם אֶחָד בִּלְבָד, כיון שאיסור חלוצה לא נאמר בפירוש בפסוק, אלא נלמד מריבוי לשון בפסוק האוסר גרושה, וכיון שאין זה איסור המפורש בפני עצמו, הרי הוא בכלל איסור גרושה שכבר יש באשה זו, ולוקה רק פעם אחת.
