משנה ב: הַטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, וְהָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר, וּפִגּוּל, וְטָמֵא, הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ, וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַמְּפַטֵם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְפַטֵם אֶת הַקְּטֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהָאוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶבֶל וְיהֵא חַיָּב, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁהוּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כַּזָּיִת. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין אַתֶּם מוֹדִים לִי בָּאוֹכֵל נְמָלָה (כָּל) שֶׁהוּא, חַיָּב. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבִרְיָתָהּ. אָמַר לָהֶן, אַף חִטָה אַחַת כְּבִרְיָתָהּ:
משנתנו מביאה עבירות נוספות שחייבים עליהם מלקות:
הַטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, וְהָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר [-בשר קרבן לאחר שעבר הזמן המותר באכילתו], וּפִגּוּל [-בשר קרבן שעשו את עבודותיו שלא בכוונה הנכונה], וְטָמֵא – בשר קודש שנטמא, הַשּׁוֹחֵט לשם ה' וְהַמַּעֲלֶה קרבן על המזבח בַחוּץ, לאחר שנבנה בית המקדש ונאסר להקריב קרבנות מחוץ למקדש, וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח, וְהָאוֹכֵל וְכן הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַמְּפַטֵם אֶת הַשֶּׁמֶן – מכין שמן המשחה לפי הסממנים האמורים בפסוקים, לצורך הדיוט, וְהַמְפַטֵם אֶת הַקְּטֹרֶת – מכין את הקטורת לפי הסממנים האמורים בפסוקים, לצורך הדיוט, וְהַסָּךְ את גוף האדם בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שעשה משה רבינו, וְהָאוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. וכן אם אָכַל טֶבֶל [-תבואה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות], וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ.
כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶבֶל וְיהֵא חַיָּב מלקות, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אפילו כָּל שֶׁהוּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כַּזָּיִת. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין אַתֶּם מוֹדִים לִי בָּאוֹכֵל נְמָלָה אפילו בשיעור קטן ביותר, (כָּל) שֶׁהוּא חַיָּב מלקות. אָמְרוּ לוֹ חכמים, באכילת נמלה יש טעם מיוחד לחייבו מלקות אף ששיעורה קטן, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבִרְיָתָהּ, וכל בריה שלימה יש לה חשיבות מיוחדת, ולכן אף שאין בה שיעור כזית, חייבים על אכילתה. אָמַר לָהֶן רבי שמעון, אַף חִטָה אַחַת, כיון שהיא כְּבִרְיָתָהּ, יש בה חשיבות, וחייבים עליה [אמנם חכמים סוברים שחשיבות 'בריה' יש רק בדבר שהיתה בו נשמה].
