משנה ז: שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אֶחָת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת:
משנה ז: שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה, שלשה מצד אחד, שלשה מצד שני והקנה האמצעי, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ – בראש כל קנה היה 'בזך', כלי קיבול לשמן ולפתילה, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה, שהן 'שמע' ו'והיה אם שמוע', מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד – אפילו אות אחת, שהיא דבוקה לחברתה ואינה מוקפת גויל ריק, מְעַכְּבָן. אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין, שהן 'קדש', 'והיה כי יביאך', 'שמע', 'והיה אם שמוע', מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וַאֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע צִיצִיּוֹת שבארבע כנפות הבגד, מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, לפי שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אֶחָת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל חולק ואוֹמֵר, אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת, כל אחת מצוה בפני עצמה, ולכן אינן מעכבות זו את זו.
