פרק ה, משנה א: כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מַצָּה, חוּץ מֵחָמֵץ שֶׁבַּתּוֹדָה וּשְׁתֵי הַלֶּחֶם, שֶׁהֵן בָּאוֹת חָמֵץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שְׂאוֹר בּוֹדֶה לָהֶן מִתּוֹכָן וּמְחַמְּצָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הִיא אֵינָהּ מִן הַמֻּבְחָר, אֶלָּא מֵבִיא אֶת הַשְּׂאוֹר, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַמִּדָּה, וּמְמַלֵּא אֶת הַמִּדָּה. אָמְרוּ לוֹ, אַף הִיא הָיְתָה חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה:
פרק ה, משנה א: כָּל הַמְּנָחוֹת הקרבות בבית המקדש, ובכללם לחם הפנים, בָּאוֹת מַצָּה, ואסור להביאן חמץ, שנאמר (ויקרא ב יא) 'כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ', חוּץ מֵחָמֵץ שֶׁבַּתּוֹדָה, כלומר, מתוך ארבעים חלות הבאות עם קרבן תודה, עשר מהן נעשות חמץ, שנאמר (ויקרא ז יג) 'עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו', וּשְׁתֵי הַלֶּחֶם הקרבים בשבועות, שנאמר בהן (ויקרא כג יז) 'סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה", שֶׁהֵן בָּאוֹת חָמֵץ.
מבארת המשנה את דרך ההחמצה של מנחות אלו, הבאות חמץ: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שְׂאוֹר בּוֹדֶה לָהֶן מִתּוֹכָן – מתוך העשרון של לחמי התודה ושל שתי הלחם היה מוציא מעט סולת ולש במים, וטומנו בתוך שאר הסולת, וּמְחַמְּצָן – ואותה חתיכה נעשית שאור, ומחמיצה את כל העשרון, וסובר רבי מאיר שאינו יכול להביא שאור ממקום אחר, כיון שבכך הוא מוסיף על שיעור העשרון שאמרה תורה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הִיא – דרך זו של החמצת המנחה, אֵינָהּ מִן הַמֻּבְחָר, כיון שאין זה שאור ממש, אין הוא מחמיץ היטב את העשרון כולו, אֶלָּא מֵבִיא אֶת הַשְּׂאוֹר ממקום אחר, כשהוא כבר מחומץ היטב, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַמִּדָּה – לתוך הכלי של העשרון, כשהוא ריק, וּמְמַלֵּא אֶת הַמִּדָּה בסולת, ונמצא שאף חלק זה של השאור הוא חלק מעשרון הסולת שציותה התורה להביא. אָמְרוּ לוֹ, אַף הִיא – מנחה זו, אם נעשית בדרך זו, הָיְתָה חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה, שהרי העשרון צריך להיות של סולת, ואם אותו שאור שהביא מתוך ביתו עבה ונילוש עם מעט מים, הרי הוא נדחק יותר מכפי שהיה אילו היה הוא סולת לבד ללא מים, ונמצא שריבה והביא שיעור יותר מעישרון. ואם היה רך ונילוש במים רבים, הרי המים שיש בו מחסרים את שיעור העשרון, שמחמתם אינו נותן במידה שיעור של עשרון קמח, אלא פחות מעט. אמנם רבי יהודה סובר שאין חוששים לכך, כיון שיכול הוא למדוד את שיעור הקמח לבדו, שממנו עשה את השאור, ולהחסיר שיעור זה בדיוק מהכלי של העשרון, ונמצא שהביא עשרון מדויק.
