משנה ט: הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי בַּתַּנּוּר, לֹא יָבִיא מַאֲפֵה כֻפָּח וּמַאֲפֵה רְעָפִים וּמַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה, יָבִיא מַאֲפֵה כֻפָּח. הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה, לֹא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרְבָּן אֶחָד:
משנה ט: הָאוֹמֵר, הֲרֵי עָלַי להביא מנחה הנעשית בַּתַּנּוּר, לֹא יָבִיא מַאֲפֵה הנעשה בכֻפָּח, שהוא קטן ויש בו מקום רק להנחת קדירה אחת, וְכן לא יביא מַאֲפֵה רְעָפִים, שמסיקים אותם בכבשן ואופים על גבם, וְלא מַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים – מאפה הנעשה בגומא הנחפרת בקרקע, שטחים אותה בטיט ומסיקים אותה באש. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה, יָבִיא מַאֲפֵה כֻפָּח, כיון שהוא סובר שהכופח נחשב גם הוא כתנור.
האומר הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה, שעליו להביא עשר לחמים, ונאמר בה גם לשון חלות וגם לשון רקיקין, לֹא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין, אלא עליו להביא או עשר חלות או עשרה רקיקין. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר להביא חלק חלות וחלק רקיקין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרְבָּן אֶחָד, כלומר, ששני הדברים הללו כתובים במנחת מאפה.
