משנה ו: כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד טְעוּנִין נְסָכִים, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, אֶלָּא שֶׁחַטָּאתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טְעוּנִין נְסָכִים:
משנה ו: כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד טְעוּנִין נְסָכִים, חוּץ מִן הַבְּכוֹר, וְהַמַּעֲשֵׂר, וְהַפֶּסַח, וְהַחַטָּאת, וְהָאָשָׁם, כיון שנאמר בתחילת פרשת נסכים (במדבר טו ג) 'לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה', ולמדו מכך חכמים שרק סוג קרבן הבא בנדר או בנדבה טעון נסכים, ואילו כל הקרבנות הללו אינם באים בנדר או בנדבה, אלא הם קרבנות חובה. אֶלָּא שֶׁחַטָּאתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טְעוּנִין נְסָכִים, כיון שאינם באים על חטא [אבל נזיר, הגם שאין חטאתו ואשמו באים על חטא ממש, מכל מקום נקרא הוא חוטא בכך שציער עצמו מן היין, ולכן אין חטאתו ואשמו טעונים נסכים].
