משנה ח: הַכֹּל סוֹמְכִין חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, סוּמָא, וְנָכְרִי, וְהָעֶבֶד, וְהַשָּׁלִיחַ, וְהָאִשָּׁה. וּסְמִיכָה, שְׁיָרֶי מִצְוָה, עַל הָרֹאשׁ, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וּבִמְקוֹם שֶׁסּוֹמְכִין שׁוֹחֲטִין, וְתֵכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה: משנה ט: חֹמֶר בַּסְּמִיכָה מִבַּתְּנוּפָה וּבַתְּנוּפָה מִבַּסְּמִיכָה, שֶׁאֶחָד מֵנִיף לְכָל הַחֲבֵרִים וְאֵין אֶחָד סוֹמֵךְ לְכָל הַחֲבֵרִים. וְחֹמֶר בַּתְּנוּפָה, שֶׁהַתְּנוּפָה נוֹהֶגֶת בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד וּבְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, בַּחַיִּים וּבַשְּׁחוּטִין, בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּסְּמִיכָה:
משנה ח: הַכֹּל סוֹמְכִין – כל המביאים קרבן יחיד סומכים על ראש הקרבן לפני שחיטתו, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, לפי שאינם בני דעת, סוּמָא, כיון שבפר העלם דבר של ציבור סומכים הסנהדרין על ראש הפר, ובין הסנהדרין לא היה סומא [שהרי לא היו בהם בעלי מומים כלל], ולומדים מכך שאף בקרבן יחיד אין הסומא סומך, וְנָכְרִי, כיון שנאמר בענין זה 'בני ישראל', וְהָעֶבֶד, וְהַשָּׁלִיחַ, שנאמר 'וסמך ידו', ולא יד עבדו ולא יד שלוחו, וְהָאִשָּׁה, כיון שנאמר 'בני ישראל', ולא 'בנות ישראל'. וּסְמִיכָה עצמה היא שְׁיָרֵי מִצְוָה, כלומר אינה מעכבת את הקרבן, ונעשית עַל הָרֹאשׁ של הקרבן, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, ולומדים כן מהסמיכה הנעשית בשעיר המשתלח, שנאמר שם (ויקרא טז כא) 'וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי'. וּבִמְקוֹם שֶׁסּוֹמְכִין שׁוֹחֲטִין, והיינו בעזרה, וְהטעם לכך שסומכים במקום השחיטה, כיון שתֵכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה, ואין להתעכב ביניהם, ולכן מביאים את הקרבן לעזרה, סומכים עליו ומיד שוחטים אותו:
משנה ט: יש חֹמֶר בַּסְּמִיכָה מִבַּתְּנוּפָה, וְיש חומר בַתְּנוּפָה מִבַּסְּמִיכָה, החומר של הסמיכה הוא בכך שֶׁאֶחָד מֵנִיף לְכָל הַחֲבֵרִים, אם התנדבו כמה בני אדם קרבן אחד, אחד מהם מניף עבור כולם, וְאֵין אֶחָד סוֹמֵךְ לְכָל הַחֲבֵרִים, אלא כל אחד מהם צריך לסמוך בפני עצמו. וְחֹמֶר בַּתְּנוּפָה מבסמיכה, שֶׁהַתְּנוּפָה נוֹהֶגֶת בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד כגון בחזה ושוק של שלמים, וּבְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, בַּחַיִּים וּבַשְּׁחוּטִין, כגון כבשי עצרת שמניפים אותם גם לפני שחיטתם וגם לאחר מכן, בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, קרבן בהמה, וּבְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, כגון לחמי תודה ומנחת העומר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּסְּמִיכָה.
