משנה ג: חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל, לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן וַאֲפִיָתָן בִּפְנִים, וְדוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת. טְחוּנָן וְהֶרְקֵדָן אֵינָן דּוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לֵעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֵינָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לֵעָשׂוֹת מֶעֶרֶב שַׁבָּת, דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת:
משנה ג: חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל, הבאים בכל יום, מחצית בבוקר ומחצית בערב, לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן וַאֲפִיָתָן בִּפְנִים, וְדוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, כיון שאי אפשר לעשות כן מערב שבת, מאחר וצריכים לעשותם בפנים בכלי שרת, וכל דבר שהתקדש בכלי שרת נפסל בלינה. אבל טְחוּנָן וְהֶרְקֵדָן – טחינת החיטים וניפוי הקמח, אֵינָן דּוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, כיון שניתן לעשות זאת מערב שבת. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כָּל מְלָאכָה בבית המקדש שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לֵעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֵינָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לֵעָשׂוֹת מֶעֶרֶב שַׁבָּת, דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת:
