משנה ה: הַשֻּׁלְחָן, אָרְכּוֹ עֲשָׂרָה, וְרָחְבּוֹ חֲמִשָּׁה. לֶחֶם הַפָּנִים, אָרְכָּן עֲשָׂרָה וְרָחְבָּן חֲמִשָׁה נוֹתֵן אָרְכּוֹ כְּנֶגֶד רָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, וְכוֹפֵל טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה מִכָּאן וּטְפָחַיִם וּמֶחֱצָה מִכָּאן, נִמְצָא אָרְכּוֹ מְמַלֵּא כָּל רָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַשֻּׁלְחָן אָרְכּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה. לֶחֶם הַפָּנִים אָרְכּוֹ עֲשָׂרָה וְרָחְבּוֹ חֲמִשָּׁה. נוֹתֵן אָרְכּוֹ כְּנֶגֶד רָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, וְכוֹפֵל טְפָחַיִם מִכָּאן וּטְפָחַיִם מִכָּאן וּטְפָחַיִם רֶוח בָּאֶמְצָע, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בֵּינֵיהֶן. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, שָׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָנִים. אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא כד), וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶתּ לְבֹנָה זַכָּה. אָמַר לָהֶן, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (במדבר ב), וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה:
משנה ה: נאמר בתורה לגבי מידותיו של השלחן במקדש, (שמות כה כג) 'וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים, אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ', משנתנו מביאה מחלוקת בשיעור מידות אלו: הַשֻּׁלְחָן שבבית המקדש, שעליו מניחים את לחם הפנים, אָרְכּוֹ עֲשָׂרָה טפחים, וְרָחְבּוֹ חֲמִשָּׁה טפחים. לֶחֶם הַפָּנִים המונח עליו, אָרְכָּן של הלחמים עֲשָׂרָה, וְרָחְבָּן חֲמִשָׁה, נוֹתֵן [-מניח את הלחמים באופן ש]אָרְכּוֹ של לחם הפנים כְּנֶגֶד רָחְבּוֹ שֶׁל השֻׁלְחָן, וְאף שאורך הלחם הוא עשרה ורוחב השלחן הוא חמשה, כוֹפֵל טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה של הלחם מִכָּאן, וּטְפָחַיִם וּמֶחֱצָה מִכָּאן, נִמְצָא אָרְכּוֹ עתה, שהוא חמשה טפחים, מְמַלֵּא כָּל רָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, הסובר שכל 'אמה' האמורה בתורה היא של חמשה טפחים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כל 'אמה' האמורה בתורה לגבי כלי המקדש היא של ששה טפחים, ולפי זה נמצא שהַשֻּׁלְחָן אָרְכּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר טפחים, וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה. לֶחֶם הַפָּנִים, אָרְכּוֹ עֲשָׂרָה טפחים, וְרָחְבּוֹ חֲמִשָּׁה [ובזה אין רבי מאיר חולק על רבי יהודה]. נוֹתֵן אָרְכּוֹ של לחם הפנים כְּנֶגֶד רָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, וְכוֹפֵל טְפָחַיִם מִכָּאן וּטְפָחַיִם מִכָּאן, וְכיון שרוחב הלחם הוא חמשה טפחים, ורוחב שני הסדרים של שני הלחמים הוא עשרה טפחים לאורך השלחן, ואילו השלחן עצמו ארכו שנים עשר טפחים, נשארו טְפָחַיִם רֵוַח בָּאֶמְצָע, בין שני סדרי הלחמים, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בֵּינֵיהֶן, ולא יתעפשו. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, שָׁם – באותו רווח שבין שני סדרי הלחמים, הָיוּ נוֹתְנִין את שְׁנֵי בְזִיכֵי הלְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָנִים. אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא כד ז) 'וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה', ומשמעות הלשון היא שיהיו בזיכי הלבונה על גבי הלחמים, ולא ביניהן. אָמַר לָהֶן – השיב להם אבא שאול, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (במדבר ב כ) 'וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה', והרי שם בודאי אין הכוונה 'על' כפשוטו, אלא בסמוך, ואף כאן כוונת התורה שיהיו בזיכי הלבונה מונחים בסמוך ללחם הפנים, ולא על גבי הלחמים.
