פרק יג, משנה א: הֲרֵי עָלַי עִשָּׂרוֹן, יָבִיא אֶחָד. עֶשְׂרוֹנִים, יָבִיא שְׁנָיִם. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. הֲרֵי עָלַי מִנְחָה, יָבִיא אֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יָבִיא מִנְחַת הַסֹּלֶת שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת:
פרק יג, משנה א: האומר הֲרֵי עָלַי עִשָּׂרוֹן למנחה, יָבִיא אֶחָד. האומר הרי עלי עֶשְׂרוֹנִים, יָבִיא שְׁנָיִם, שזהו סתם לשון רבים [ושני דינים אלו פשוטים הם, והובאו כהקדמה לדין הבא]. האומר פֵּרַשְׁתִּי כמה עשרונים אביא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ [-איני זוכר] מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן, כיון שאם נדר פחות מששים אין בכך כל חשש, כיון שהחלק היתר על מה שנדר בא כנדבה, ואין לחשוש שנדר יותר מששים, כיון שאין מנחה אחת יתירה על ששים עשרון, וכפי שהתבאר לעיל (פרק יב משנה ד). האומר הֲרֵי עָלַי מִנְחָה, יָבִיא אֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה מחמשת מיני המנחות. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יָבִיא מִנְחַת הַסֹּלֶת, שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת, כלומר, היא המוזכרת בתורה בלשון 'מנחה' סתם, שנאמר (ויקרא ב א) 'וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה', סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ'.
