משנה ט: שׁוֹר זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו שְׁנָיִם. שְׁנֵי שְׁוָרִים אֵלּוּ עוֹלָה, וְנִסְתָּאֲבוּ, אִם רָצָה יָבִיא בִדְמֵיהֶם אֶחָד. רַבִּי אוֹסֵר. אַיִל זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו כֶּבֶשׂ. כֶּבֶשׂ זֶה עוֹלָה וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו אָיִל. רַבִּי אוֹסֵר. הָאוֹמֵר אֶחָד מִכְּבָשַׂי הֶקְדֵּשׁ, וְאֶחָד מִשְּׁוָרַי הֶקְדֵּשׁ, הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם, הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. שְׁלשָׁה, הַבֵּינוֹנִי שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, אוֹ שֶׁאָמַר, אָמַר לִי אַבָּא וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה, הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ:
משנה ט: הנודר ואומר שׁוֹר זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב – נפל בו מום, שאינו ראוי עתה להקרבה, ודינו להימכר ויקנו בדמיו עולה אחרת, אִם רָצָה הבעלים, יָבִיא בְדָמָיו שְׁנָיִם – שני שוורים. הנודר ואומר שְׁנֵי שְׁוָרִים אֵלּוּ עוֹלָה, וְנִסְתָּאֲבוּ – נעשו שניהם בעלי מומים, שאינם ראויים להקרבה, אִם רָצָה הבעלים, ימכרם ויָבִיא בִדְמֵיהֶם שור אֶחָד. רַבִּי אוֹסֵר לכתחילה לשנות מכפי שהיה הקרבן הראשון, אך מודה הוא שאם עשה כן, יצא.
האומר אַיִל זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב, ימכרנו, ואינו חייב לקנות בדמיו דוקא איל אחר, אלא אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו כֶּבֶשׂ. כֶּבֶשׂ זֶה עוֹלָה וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה, יָבִיא בְדָמָיו אָיִל. רַבִּי אוֹסֵר.
הָאוֹמֵר אֶחָד מִכְּבָשַׂי הֶקְדֵּשׁ, וְכן האומר אֶחָד מִשְּׁוָרַי הֶקְדֵּשׁ, ולא פירש איזה מהם, והָיוּ לוֹ שְׁנַיִם, הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. אם היו לו שְׁלשָׁה, חוששים שמא אף הַבֵּינוֹנִי שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ, והגדול והבינוני קדושים מספק, ואם רוצה יכול לחזור ולהקדיש גם את השני מספק, ואם אינו רוצה להקריב את שניהם, ימתין עד שיפול מום באחד מהם, ויחללנו על השני, ועתה בעל המום חולין גמור והשלם הוא קדוש בודאי, ממה נפשך, אם הקדושה חלה מתחילה על אותו שנפל בו מום, הרי חיללו על השני. ואם מתחילה היתה הקדושה על השני, שאין בו מום, אם כן הבעל מום היה חולין גמור מתחילתו. אמנם, באופן שנפל מום בגדול, ומחללו על הבינוני, צריך להוסיף להקדש דמים נוספים, כדמי ההפרש שבין שווי הגדול לשווי הבינוני. [אף שאדם המקדיש קרבן צריך להקריבו מיד, ואסור לו לאחר את קיום נדרו, כאן אינו יכול לקיים את נדרו מיד, שהרי אינו יודע איזה מהם קדוש, ואם יקריב את שניהם הרי אחד מהם הוא חולין ואסור לשוחטו בעזרה, ולא חייבוהו להקדיש את השני. וכיון שאינו יכול להקריבו, אינו עובר באיסור].
אמר פֵּרַשְׁתִּי איזה מהם יהיה קדוש, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, אוֹ שֶׁאָמַר, אָמַר לִי אַבָּא לפני מותו שהקדיש אחת מבהמותיו לקרבן וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה הקדיש, הרי הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ, דכיון שפירש איזה מהם יהיה קדוש, בודאי את הגדול הקדיש.
