גמרא
שנינו במשנה, 'כנדרי כשרים, לא אמר כלום. כנדבותם, נדר בנזיר ובקרבן'. מבררת הגמרא, מַאן תַּנָּא דְּשָׁאנֵי לֵיהּ – מיהו התנא הסובר שיש חילוק בֵּין נֶדֶר, שאין הכשרים נודרים לעולם, לְבין נְדָבָה, שאף הכשרים נודבים. לֵימָא – שמא נאמר שאין זה לֹא רַבִּי מֵאִיר, וְלֹא רַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא – שהרי כך שנינו בברייתא, נאמר בפסוק (קהלת ה ג-ד) 'כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ, כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים, אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִּדּוֹר, מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְּשַׁלֵּם', וטוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה [-ממי שנודר ומשלם המוזכר בפסוק הראשון, וממי שנודר ואינו משלם המוזכר בפסוק השני], זה שֶׁאֵינוֹ נוֹדֵר כָּל עִקָּר, שהוא משובח משניהם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה [-מהנודר ואינו משלם, וממי שאינו נודר כלל], זה הנוֹדֵר וּמְקַיֵּם, כיון שרבי יהודה דורש את הפסוק כאילו נאמר 'את אשר תידור שלם, טוב אשר לא תידור', כלומר מי שנודר ומשלם טוב הוא ממי שאינו נודר כלל, וכל שכן שהוא טוב ממי שנודר ואינו משלם. ועל כל פנים אין הברייתא מתיישבת כדבריהם, שהרי לדעת רבי מאיר משמע שאין לנדור כלל, בין נדרים ובין נדבות, ואילו לרבי יהודה משובח הוא הנודר ומשלם, ואילו במשנתנו התבאר שאין הכשרים נודרים כלל, ומאידך הם נודבים. וְאוֹקִימְנָא – והעמידה הגמרא את משנתנו כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְכִי קָאֲמַר – וביארה שמה שאמר רַבִּי יְהוּדָה שמשובח הוא הנודר ומשלם, היינו רק בִּנְדָבָה, אבל בְּנֶדֶר, לֹא קָאֲמַר – אינו סובר שהוא משובח, והרי זה כמבואר במשנתנו, שאם אמר 'כנדרי כשרים', לא אמר כלום, ואם אמר 'כנדבותם', חלו דבריו.
תמהה על כך הגמרא, וְהָא קָתָנֵי – והרי שנינו בברייתא בדברי רבי יהודה 'טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה נוֹדֵר וּמְקַיֵּם', ומשמע שאף הנדר משובח הוא, ולא רק הנדבה. מתרצת הגמרא, תְּנִי – יש לשנות בלשון רבי יהודה שבברייתא, 'נוֹדֵב וּמְקַיֵּם'.
תמהה הגמרא, מַאי שְׁנָא – במה שונה נוֹדֵר, דְּלֹא – שאין זה דבר ראוי, הרי הטעם לכך הוא דִּילְמָא אָתֵי – שמא יבא בָּהּ לִידֵי תַּקָּלָה, שלאחר שידור שתהא בהמה זו לקרבן ישתמש בה ויעבור באיסור מעילה, נְדָבָה נַמִּי לֹא – גם לנדוב אין זה ראוי, מאותו חשש עצמו, דִּלְמָא אָתֵי בָּהּ לִידֵי תַּקָּלָה – שמא לאחר שיאמר על בהמה מסוימת שתהא נדבה, יבוא להשתמש בה, ויעבור באיסור מעילה. מתרצת הגמרא, רַבִּי יְהוּדָה אמר כן לְטַעֲמֵיהּ – לשיטתו, דְּתַנְיָא בברייתא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כיצד יקדיש אדם קרבנו כדי שלא יבא לידי מעילה, אָדָם מֵבִיא כִּבְשָׂתוֹ לָעֲזָרָה כשהיא חולין, וּמַקְדִּישָׁהּ שם, וּמיד סוֹמֵךְ יָדוֹ עָלֶיהָ וְשׁוֹחֲטָהּ, ובאופן זה שאינו משתהה כלל בין ההקדשה לבין השחיטה אין חשש שיבוא לידי מעילה. וְשַׁמְעִינָן מֵהָא – ויש לנו ללמוד מדין זה, דְּלֹא אִיבָּעֵי לֵיהּ לְכָשֵׁר לְמִינְדַר אוֹ לְאִשְׁתַּבּוֹעֵי בְּמִידִּי – שאין ראוי לאדם כשר לנדור או להשבע כלל, אֶלָּא כִּדְבָעֵי לְמֶיעֱבַד מִידִי – אלא כאשר הוא רוצה לעשות דבר מצוה, אוֹ אֲפִלּוּ לְמִיתָּן זוּזָא לְעַנְיָא – או אפילו לתת מטבע לעני, אוֹ אֲפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים וּכְיוֹצֵא בָּהֶן, לא ינדור דבר, אלא אִי אִיתֵיהּ לְהַהוּא מִידִי בְּיָדֵיהּ – אם יש לו את אותו ממון בידו, לִיתֵּן לֵיהּ מִיָּד, וְאִי לֹא – ואם אין בידו את הממון, לִשְׁתֹּק עַד דְּהָוֵי בִּידֵיהּ – ישתוק ולא ידור דבר עד שיהיה בידו את אותו ממון, וִיהִיב לֵיהּ – ויתן לו.
מביא הרמב"ן אופן שבו גם לאדם כשר מותר לנדור: וּמִיהוּ אִי מִצְוָה דְּגוּפֵיהּ הִיא – אמנם אם זו מצוה המוטלת על גופו, וּמִחַיַּיב בָּהּ וְרַמְיָא עֲלֵיהּ – והוא חייב בה, והיא מוטלת עליו, כְּגוֹן הָא דְּאַמְרִינָן – וכגון הדין האמור לעיל, שאם אמר אדם אֶשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה, או אֶשְׁנֶה מַסֶּכְתָּא זוֹ, וְקָא אַחִיר נַפְשֵׁיהּ לְמֵיקַם בָּהּ – והתאחר מלקיים את דבריו, וְקָא חֲזֵי דְּמִיַּאַש מִנֵּיהּ – ורואה הוא שהוא מתייאש מלעשות דבר זה, של לימוד הפרק או המסכת, שָׁרֵי לֵיהּ לְמִינְדַר עֲלֵיהּ דְּמִילְּתָא – מותר לו לנדור שיעשה כן, ללמוד פרק או מסכת זו, לְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁיהּ – לזרז את עצמו לקיים את הלימוד הזה, כִּדבריו דְרַב גִּידְל, שאמר דין זה. וְכָל שֶׁכֵּן הֵיכָא דְּרָגִיל וּמִשְׁתְּלֵי – וכל שכן באדם שרגיל לשכוח וְעָבַר בשכחתו על אַחַת מִמִּצְוֹת לא תַעֲשֶׂה, שבודאי מותר וראוי לו לנדור שלא לעבור עבירה זו, כדי שעל ידי הנדר יהא זהיר בכך יותר, דִתְנַן – שהרי כך שנינו במשנה במסכת אבות (ג יג), נְדָרִים, סְיָג – הרי הם גדר ושמירה לִפְרִישׁוּת, שעל ידי הנדר פורש האדם מהעבירות. וְכֵן הַדִּין בִּשְׁבוּעוֹת, שמותר לאדם להשבע על קיום מצוות עשה, או שלא יעבור על מצוות לא תעשה, כדי לזרז עצמו בכך.
