פרק ז, משנה א: הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק, מֻתָּר בַּדְּלוּעִין. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ קַח לִי יָרָק וְהוּא אוֹמֵר לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דְלוּעִין. אָמַר לָהֶם, כֵּן הַדָּבָר אוֹ שֶׁמָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית, אֶלָּא שֶׁהַדְּלוּעִין בִּכְלָל יָרָק, וְקִטְנִית אֵינוֹ בִּכְלָל יָרָק. וְאָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי לַח, וּמֻתָּר בַּיָּבֵשׁ:
פרק ז, משנה א: פרק זה ממשיך בביאור לשונות נדרים, מה הם הדברים הכלולים בהם: הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק, מֻתָּר בִּדְלוּעִין, שאין הם בכלל 'ירק' בלשון בני אדם, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר. אָמְרוּ לוֹ חכמים לְרַבִּי עֲקִיבָא, וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ קַח לִי יָרָק – קנה עבורי ירק בשוק, וְהוּא – השליח חוזר ואוֹמֵר למשלחו, לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דְלוּעִין, הרי שאינם נחשבים בעיניו כ'ירק', שאם כן היה קונה אותם. אָמַר לָהֶם רבי עקיבא, כֵּן הַדָּבָר, שאינו קונה את הדלועים בלא להמלך במשלחו, אך זו ראיה לדברי, אוֹ שֶׁמָּא הוּא אוֹמֵר – האם יעלה על הדעת שיחזור השליח ויאמר למשלחו לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית, הרי ודאי לא יאמר לו כן, אֶלָּא הסיבה שאומר לו כן היא מחמת שֶׁהַדְּלוּעִין נחשבים בעיניו בִּכְלַל יָרָק, ולכן אומר הוא למשלחו שיש דלועין, וְקִטְנִית אֵינוֹ בִּכְלַל יָרָק. ממשיכה המשנה את דינו של הנודר מן הירק, וְאָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי לַח, שהוא מכונה בלשון בני אדם 'ירק', וּמֻתָּר בַּיָבֵשׁ.
