משנה ט: וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה יָקוּם עָלֶיהָ (במדבר ל), כֵּיצַד, אָמְרָה הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. נָדְרָה וְהִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל, מֵפֵר לָהּ. כֵּיצַד, אָמְרָה הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים, הֲרֵי זֶה מוּפָר. נָדְרָה בוֹ בַיּוֹם, נִתְגָּרְשָׁה בוֹ בַיּוֹם, הֶחֱזִירָהּ בּוֹ בַיּוֹם, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁיָּצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:
משנה ט: נאמר בפסוק (במדבר ל י) 'וְנֶדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ', ודין זה הוא אפילו אם בשעת חלות הנדר היתה נשואה, כיון שבזמן אמירת הנדר היתה אלמנה או גרושה, כֵּיצַד היא הדוגמא לאופן זה, כגון שאָמְרָה האלמנה או הגרושה 'הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם', אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּתוֹךְ אותם שְׁלֹשִׁים יוֹם, ונמצא שבשעה שחל הנדר כבר היתה נשואה לאיש, מכל מקום אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר לה, כיון שבשעת אמירת הנדר היתה אלמנה או גרושה. אבל אם נָדְרָה וְהִיא עדיין בִּרְשׁוּת הַבַּעַל, מֵיפֵר לָהּ, ואפילו אם בזמן חלות הנדר כבר היתה אלמנה או גרושה, כֵּיצַד, אָמְרָה 'הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם', והפר לה מיד, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה בְּתוֹךְ אותם שְׁלֹשִׁים יום, ונמצא שבשעה שחל עליה נדר הנזירות כבר לא היתה נשואה, הֲרֵי זֶה מוּפָר, כיון שבשעת ההפרה היתה נשואה. נָדְרָה בּוֹ בַּיּוֹם, וְנִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַּיוֹם, והֶחֱזִירָהּ בּוֹ בַּיוֹם, אף על פי שזהו עדיין 'יום שמעו', מכל מקום אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר לה את נדרה, כיון שהיה זמן מסוים שלא היתה ברשות הבעל, זֶה הַכְּלָל, כָּל אופן שֶׁבו יָּצָאת האשה לִרְשׁוּת עַצְמָהּ, אפילו לשָׁעָה אַחַת, שוב אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
