משנה
משנתנו עוסקת באופן שהפר האדם את נדרה של אשתו או של בתו, אלא שהיתה לו טעות בידיעת הנדר: אם טעה האדם ולא ידע מי הנודרת, וכגון שנָדְרָה אִשְׁתּוֹ, וְסָבוּר היה שֶׁנָּדְרָה בִּתּוֹ, או שנָדְרָה בִּתּוֹ וְסָבוּר היה שֶׁנָּדְרָה אִשְׁתּוֹ, וכן אם היתה לו טעות בסוג הנדר, כגון שנָדְרָה אשתו או בתו בְּנָזִיר, וְסָבוּר היה שֶׁנָּדְרָה בְּקָרְבָּן, וכן אם נָדְרָה בְּקָרְבָּן, וְסָבוּר היה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וכן אם נדרה מִן הַתְּאֵנִים וְסָבוּר היה שֶׁנָּדְרָה מִן הָעֲנָבִים, או שנדרה מִן הָעֲנָבִים וְסָבוּר היה שֶׁנָּדְרָה מִן הַתְּאֵנִים, והפר לה, הֲרֵי זֶה יַחֲזֹר וְיָפֵר כראוי, לאחר שנודע לו הנדר בבירור.
גמרא
מבארת הגמרא, מַתְנִיתִין – משנתנו עוסקת כְּגוֹן דְּאָמְרוּ לוֹ נָדְרָה בִּתְּךָ, וְאָמַר 'מוּפָר לָהּ', וְנִמְצָא שֶׁהנודרת הִיא אִשְׁתּוֹ לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר מההפרה, ובאופן זה אמרה משנתנו שצריך לחזור ולהפר לה, אֲבָל אם נִמְצָא שהיא אשתו בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר להפרה, וְהוּא רוֹצֶה אַף בַּהֲפָרַת אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָזַר וְהֵפֵר לָהּ, הָוְיָא הֲפָרָה – הרי זו הפרה המועילה, כיון שתוך כדי דיבור נחשב כדיבור, והרי זה כאילו עדיין לא השלים דיבורו עד שהתברר לו שאשתו היא הנודרת, והרי זה כאילו אמר את ההפרה עצמה על דעת אשתו.
וְאִי אָמְרוּ לוֹ סְתָם נָדְרָה אִשָּׁה בְּבֵיתְךָ, וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בִּתּוֹ, וְהֵפֵר, וְנִמְצָא – התברר לו לאחר זמן שֶׁאִשְׁתּוֹ היא שנָדְרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִמְצָא – לא התברר לו הדבר אֶלָּא לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, הֲרֵי זֶה מוּפָר, כיון שמכך שהפר את הנדר בלא לברר האם הנודרת היא אשתו או בתו מוכח שכוונתו להפר בין לבתו ובין לאשתו, וְהוּא – ובתנאי שֶׁאכן רוֹצֶה הוא גַּם בַּהֲפָרַת אִשְׁתּוֹ. וכן הדין אם אמרו לו סתם שאשתו נדרה נדר, והיה סבור שנדרה מתאנים, והפר לה, והתברר שנדרה מענבים, ורצונו להפר לה גם מהענבים, הרי נדרה מופר. פוסק הרמב"ן, וְכֵן הִלְכְתָא – וכך היא ההלכה.
משנה
אָמְרָה האשה, קוֹנָם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת, קִיֵּם בעלה את הנדר לִתְאֵנִים, כֻּלּוֹ קַיָּם, אף לגבי הענבים, כיון שאי אפשר לקיים חלק מהנדר, אלא כיון שקיים את חלקו, כולו קיים. הֵפֵר הבעל את הנדר לִתְאֵנִים, אֵינוֹ מוּפָר לגבי התאנים, עַד שֶׁיָּפֵר אַף לַעֲנָבִים, כיון שגם לגבי הפרה אי אפשר להפר חלק מהנדר, אלא את כולו [ודוקא לגבי הקמה אנו אומרים שהקמת קצת הנדר נחשבת כהקמת כולו, מאחר ואמרה התורה שאפילו שתיקה לבדה נחשבת כהקמה. אבל לגבי הפרה, שהצריכה התורה הפרה ממש, אין הפרת מקצת הנדר מועילה לכל הנדר, וכיון שלא הופר כל הנדר, אפילו מקצתו אינו מופר].
אָמְרָה האשה, קוֹנָם תְּאֵנִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת, וַעֲנָבִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת, הֲרֵי אֵלּוּ שְׁנֵי נְדָרִים, ויכול הבעל לקיים נדר אחד ולהפר את הנדר השני.
גמרא
שנינו במשנה שיש חילוק בין הקמה להפרה, שהקמה במקצת נחשבת כהקמת כל הנדר, ואילו הפרה במקצת אינה מועילה כלל, אף לא למקצת הנדר שהפר. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, משנה זוֹ היא כדִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, הסוברים שניהם שהקמה במקצת נחשבת כהקמת כל הנדר [אך לגבי הפרה יש מחלוקת ביניהם, שלדעת רבי ישמעאל אם הפר את מקצת הנדר אין זו הפרה כלל, אף לא לגבי אותו מקצת, ולדעת רבי עקיבא אם הפר את מקצת הנדר הופר כולו], אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים, מַקִּישׁ הכתוב הֲקָמָה לַהֲפָרָה, מַה – כשם שלגבי הֲפָרָה, אם הפר חלק מהנדר, אפילו מַה שֶּׁהֵפֵר לֹא הוּפַר, עד שיפר את הנדר כולו, אַף הֲקָמָה, אם קיים מקצת הנדר, אפילו מַה שֶּׁקִּיֵּם לֹא קַיָּם.
תַּנְיָא – שנינו בברייתא, חֹמֶר – יש חומרא בְּהָקֵם יותר מִבְּהָפֵר, וּמאידך יש חומרא בְהָפֵר יותר מִבְּהָקֵם, ומבארת הברייתא את החומרות, חֹמֶר בְּהָקֵם, שֶׁהַשְּׁתִיקָה לבדה מְקַיֶמֶת, אפילו אם לא דיבר כלל, אלא שתק ביום שמעו, וְאֵין הַשְּׁתִיקָה מְבַטֶּלֶת, אלא כדי להפר את הנדר צריך דיבור ממש, וכן אם קִיֵּם בְּלִבּוֹ, ללא דיבור כלל, הנדר קַיָּם, ואם הֵפֵר בְּלִבּוֹ, אֵינוֹ מוּפָר, עד שיאמר בפירוש לשון הפרה. עתה מביאה הברייתא דבר שבו ההקמה וההפרה שוים, שאם קִיֵּם, אֵינוֹ יָכוֹל לחזור ולְהָפֵר. ואם הֵפֵר, אֵינוֹ יָכוֹל לחזור ולְהָקֵם. מבררת הגמרא, אַשְׁכְּחָן – מצאנו בדברי הברייתא אופן שיש בו חֹמֶר בְּהָקֵם יותר מבהפרם, אבל חֹמֶר בְּהָפֵר, שאמרה הברייתא שיש חומרא מסוימת בהפרה יותר מבהקמה, מַאי הִיא – מה היא אותה חומרא. ומבארת הגמרא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, החומרא היא בכך שנִשְׁאָלִין עַל הַהָקֵם, כשם שיכול אדם להשאל על נדרו, כך יכול הוא להשאל על הקמתו, ולחזור ולהפר את נדרה של אשתו, וְאֵין נִשְׁאָלִין עַל הַהָפֵר – אם הפר האדם את נדרה של אשתו, הרי ההפרה היא מוחלטת, ואינו יכול להשאל עליה ולבטלה, ובזה חמורה ההפרה יותר מההקמה.
