משנה ג: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, נִטְמָא יוֹם שְׁלשִׁים, סוֹתֵר אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, נִטְמָא יוֹם שְׁלשִׁים, סוֹתֵר אֶת הַכֹּל:
משנה ג: אף על פי שהתבאר לעיל שיכול הנזיר לגלח באמצע יום השלשים, כיון ש'מקצת היום ככולו', זהו דוקא כשסיים את הנזירות כראוי, בגילוח והבאת קרבנות, אבל מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, שדינו למנות שלשים יום, ונִטְמָא ביוֹם שְׁלשִׁים, הרי זה סוֹתֵר אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חולק ואוֹמֵר, אף לענין זה אומרים שמקצת היום ככולו, והרי זה כמי שנטמא לאחר שסיים למנות שלשים יום, קודם שגילח והביא קרבנות, שעליו להמתין רק שבעה ימים לטהרתו, ואף זה אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה ימים.
אבל אם אמר הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, שבאופן זה עליו למנות שלשים יום שלמים, ולדברי הכל אין אומרים בזה מקצת היום ככולו, אם נִטְמָא יוֹם שְׁלשִׁים, הרי הוא סוֹתֵר אֶת הַכֹּל:
