משנה ו: מִי שֶׁנָּזַר נְזִירוּת הַרְבֵּה וְהִשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נָזִיר בַּתְּחִלָּה. מַעֲשֶׂה בְּהִילְנִי הַמַּלְכָּה, שֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לַמִּלְחָמָה, וְאָמְרָה אִם יָבוֹא בְנִי מִן הַמִּלְחָמָה בְּשָׁלוֹם, אֱהֵא נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים, וּבָא בְנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה, וְהָיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלְתָה לָאָרֶץ, וְהוֹרוּהָ בֵּית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָּׁנִים אֲחֵרוֹת. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים נִטְמֵאת, וְנִמְצֵאת נְזִירָה עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
משנה ו: מִי שֶׁנָּזַר בהיותו בחוץ לארץ נְזִירוּת הַרְבֵּה, יותר משלשים יום, וְהִשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ, ובאופן כזה עליו לחזור ולהיות נזיר, מאחר וכל חוץ לארץ טמאה מדרבנן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אף על פי שקיבל על עצמו מתחילה נזירות של זמן רב, די בכך שיהיה נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, כיון שמעיקר דין התורה כבר קיים את נזירותו, ומדרבנן לא החמירו עליו להיות נזיר יותר משלשים יום. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הרי זה נָזִיר בַּתְּחִלָּה – כפי שקיבל על עצמו מתחילה, למשך כל אותו הזמן. ומַעֲשֶׂה בְּהִילְנִי הַמַּלְכָּה, בזמן בית המקדש השני, שֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לַמִּלְחָמָה, וְאָמְרָה, אִם יָבוֹא בְנִי מִן הַמִּלְחָמָה בְּשָׁלוֹם, אֱהֵא נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים, וּבָא בְנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה בשלום, וְהָיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים בחוץ לארץ. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלְתָה לָאָרֶץ, וְהוֹרוּהָ בֵּית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָּׁנִים אֲחֵרוֹת. וּבְסוֹף אותן שֶׁבַע שָׁנִים נִטְמֵאת, וסתרה את כל ימי נזירותה, והוצרכה להיות נזירה שוב שבע שנים, וְנִמְצֵאת נְזִירָה עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כיון שנטמאה ביום האחרון של אותן שבע שנים, וסובר רבי יהודה כרבי אליעזר, האומר לעיל (משנה ד') שהנטמא ביום מלאת אינו סותר את כל נזירותו, אלא מונה שלשים יום נוספים בלבד.
