משנה ז: מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ, אֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם, וְאֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נֶחְלְקָה הָעֵדוּת וְאֵין כָּאן נְזִירוּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם, שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם:
משנה ז: עדים המעידים על אדם מסוים שנדר נזירות, והוא עצמו מכחישם, או מסופק בדבר, או שהוא שותק, הרי הם נאמנים לחייבו לנהוג נזירות. משנתנו עוסקת באופן שיש כמה עדים המעידים על כך, ויש ביניהם הכחשה: מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ, אֵלּוּ – כת של שני עדים מְעִידִים שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם – שתי נזירויות, וְאֵלּוּ – כת שניה של עדים מְעִידִים על אותו זמן עצמו שמעידה הכת הראשונה, שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ נזירויות, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כיון שהעדים מכחישים אלו את אלו, נֶחְלְקָה הָעֵדוּת, ונתבטלו דברי כולם, וְאֵין כָּאן נְזִירוּת כלל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם, וכיון שלדברי כל העדים התחייב אותו אדם בשתי נזירויות, הועילו דבריהם לענין זה שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם:
