משנה ג: סְתָם נְזִירוּת שְׁלשִׁים יוֹם. גִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ לִסְטִים, סוֹתֵר שְׁלשִׁים יוֹם. נָזִיר שֶׁגִּלַּח בֵּין בַּזּוּג בֵּין בַּתַּעַר אוֹ שֶׁסִּפְסֵף כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב. נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס אֲבָל לֹא סוֹרֵק. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לֹא יָחוֹף בָּאֲדָמָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶׁרֶת אֶת הַשֵּׂעָר:
משנה ג: כדי להביא את דין נזיר שהתגלח בתוך ימי נזירותו, מקדימה המשנה ואומרת דין שכבר הובא לעיל, והוא, שסְתָם נְזִירוּת היא שְׁלשִׁים יוֹם, ובאותו זמן אסור לו לגלח שער ראשו, ואם גִּלַּח הנזיר את שערותיו בתוך ימי נזירותו, אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ לִסְטִים בעל כרחו, אפילו אם עיקר נדרו היתה נזירות ארוכה, סוֹתֵר שְׁלשִׁים יוֹם וחוזר ומונה שלשים יום בלבד, כדי שביום סיום נזירותו יהיה שער ראשו מגודל כשיעור גדילה של שלשים יום.
נָזִיר שֶׁגִּלַּח את שער ראשו, בֵּין בַּזּוּג – מספריים, בֵּין בַּתַּעַר, אוֹ שֶׁסִּפְסֵף כָּל שֶׁהוּא – שפשף את שערותיו בכוונה כדי לתלוש, ותלש אפילו שערה אחת, חַיָּב. נָזִיר חוֹפֵף את שער ראשו וּמְפַסְפֵּס בידיו או בכלי, אם אינו מתכוון להשיר את שערותיו, כיון שתנא זה סובר שדבר שאינו מתכוון אליו מותר, אֲבָל לֹא סוֹרֵק את שערותיו במסרק, כיון שבאופן זה ודאי תיתלשנה שערות, ובאופן זה אף אם אינו מתכוון לכך, הדבר אסור. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לֹא יָחוֹף – לא יחפוף את שער ראשו בָּאֲדָמָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶׁרֶת בודאי אֶת הַשֵּׂעָר, וכפי שהתבאר אסור לנזיר לעשות מעשה שישיר את שערו בוודאות.
