משנה ט: הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן, הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל, וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל, וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד, וְנוֹתֵן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר וּמְנִיפָן, וְאַחַר כָּךְ הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא לַמֵּתִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים, הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בַּיַּיִן וּלְהִטַּמֵא לַמֵּתִים:
משנה ט: הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת בשר הַשְּׁלָמִים, אוֹ שׁוֹלְקָן – מבשלם בישול מרובה, שאף הוא בכלל בישול, הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל [מלבד החזה והשוק שנוטל הכהן כמו מכל קרבן שלמים, קודם הבישול], וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל, וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד, שהרי הנזיר מביא עשרים לחמים, עשרה נאפים חלות מצות, ועשרה רקיקי מצות, ומתוכם נוטל הכהן חלת מצה אחת ורקיק אחד, וְנוֹתֵן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר, וּמְנִיפָן – מוליך ומביא מעלה ומוריד, וְאַחַר כָּךְ – אחרי כל המעשים הללו, הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא לַמֵּתִים, כיון שנאמר (במדבר ו כ) 'וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן', ויש לדרוש שהיתר שתיית היין יהיה רק לאחר כל המעשים כולם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֵּיוָן – מיד כשֶׁנִּזְרַק עָלָיו [-עבורו] אֶחָד מִן הַדָּמִים, של אחד הקרבנות, הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בַּיַּיִן וּלְהִטַּמֵא לַמֵּתִים, כיון שנאמר בפסוק הקודם (שם ו יט) 'אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ', יש לדמות את הדברים זה לזה, וכשם ש'אחר' האמור בתחילה היינו אחר מעשה יחידי של גילוח, כך ה'אחר' האמור בסוף היינו אפילו אחרי מעשה יחידי, והיינו זריקת אחד הדמים על גבי המזבח.
