משנה יא: מִי שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים וְנִטְמָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, סוֹתֵר אֶת הַכֹּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָבִיא שְׁאָר קָרִבְּנוֹתָיו וְיִטְהָר. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְמִרְיָם הַתַּרְמוֹדִית שֶׁנִּזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ עַל בִּתָּהּ שֶׁהָיְתָה מְסֻכֶּנֶת וְהָלְכָה וּמָצְאָה שֶׁמֵּתָה, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, תָּבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתֶיהָ וְתִטְהָר:
משנה יא: מִי שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים, של אחד הקרבנות, וְנִטְמָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, סוֹתֵר אֶת הַכֹּל – את כל הקרבנות, כיון שסובר רבי אליעזר שלא הותר הנזיר ביין עד שיביא את כל קרבנותיו, נמצא שדינו כמי שהביא קרבנותיו קודם הזמן, שלא יצא ידי חובתו בהבאתם, ועליו להביא גם את הקרבן שכבר הקריב קודם שנטמא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָבִיא רק את שְׁאָר קָרְבְּנוֹתָיו וְיִטְהָר – כשיטהר, ואילו את הקרבן שכבר הקריב קודם שנטמא, אינו צריך לחזור ולהביא, כיון שהם סוברים שמיד לאחר שהקריב קרבן אחד ונזרק דמו מותר הנזיר ביין ולהטמא למתים, אך את הקרבנות שהביא בטומאה צריך לחזור ולהביא, כיון שהקפידה התורה שיהיו כל קרבנות הנזיר באים בטהרה. אָמְרוּ לוֹ חכמים לרבי אליעזר, הרי כך היה מַעֲשֶׂה בְמִרְיָם הַתַּרְמוֹדִית [-ממקום ששמו תרמוד], שֶׁנִּזְרַק עָלֶיהָ [עבורה] אֶחָד מִן הַדָּמִים של אחד הקרבנות, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ עַל בִּתָּהּ שֶׁהָיְתָה מְסֻכֶּנֶת בחוליה, וְהָלְכָה וּמָצְאָה שֶׁמֵּתָה, ונטמאה לה, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, תָּבִיא רק את שְׁאָר קָרְבְּנוֹתֶיהָ וְתִטְהָר:
