המשך משנה ד: בְּשִׁבְעָה דְרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַזִּיבָה. בְּמַאֲכָל, וּבְמִשְׁתֶּה, בְּמַשָׂא, וּבִּקְפִיצָה, וּבְחֹלִי, וּבְמַרְאֶה, וּבְהִרְהוּר. מִשֶּׁנִּזְקַק לַזִּיבָה אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. אָנְסוֹ וּסְפֵקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ, טְמֵאִין, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה, לְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר:
המשך משנה ד: נאמר בתורה (ויקרא טו ב) 'אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא', ודרשו חכמים שרק אם זב מבשרו הוא טמא, ולא אם זב לאונסו, ולכן בְּשִׁבְעָה דְרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב לבדוק אם לא היתה הראייה לאונסו, אמנם בדיקות אלו הן רק עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַזִּיבָה, כלומר, בראייה שניה, שבה הוא נעשה טמא טומאה חמורה, לטמא משכב ומושב [אבל ראייה ראשונה מטמאת אפילו אם היתה לאונסו], וכיון שעד עתה לא היה טמא בטומאה חמורה של זב, אין מחזיקים אותו כטמא עד שלא יבדקוהו, ואלו הן שבע הבדיקות, בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה – שמא אכל או שתה דברים המביאים לידי כך, בְּמַשָׂא – שמא נשא משא כבד, וּבִּקְפִיצָה, וּבְחֹלִי, וּבְמַרְאֶה של אשה, ואפילו לא הרהר בה, וּבְהִרְהוּר באשה, ואפילו לא ראה אותה. אמנם מִשֶּׁנִּזְקַק לַזִּיבָה, שכבר ראה שתי ראיות, והרי הוא כבר בחזקת טמא, שוב אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בראיה שלישית, אלא אפילו אם היה אנוס הרי הוא מטמא, כיון שאָנְסוֹ – ראיה שראה באונס, וּסְפֵקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ – ספק אם באה הזיבה מחמת שכבת זרע או לא, טְמֵאִין, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר שאין אותה ראיה מחמת אונס, כיון שהוא כבר טמא.
הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה – שיערו הרופאים שראוי הוא למות מאותה הכאה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה, ולְאַחַר מִכָּאן חזר והִכְבִּיד, וָמֵת, חַיָּב המכהו מיתה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר – מכך שבתחילה הקל ורק אחר כך מת, זו ראיה שלא מת מחמת ההכאה.
