משנה ד: אֵינוֹ כוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ וְלֹא עַל הַנְּיָר וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא אֶלָּא עַל הַמְּגִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּסֵּפֶר. וְאֵינוֹ כוֹתֵב לֹא בַקּוֹמוֹס וְלֹא בַקַּנְקַנְתּוֹם וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁרוֹשֵׁם, אֶלָּא בַדְּיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּמָחָה, כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִמָּחֵק:
משנה ד: נאמר בפרשת סוטה (במדבר ה כג) 'וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים', והמשנה מבארת עתה במה כותבים את מגילת הסוטה, ועל גבי מה היא נכתבת: אֵינוֹ כוֹתֵב את המגילה לֹא עַל הַלּוּחַ של עץ, וְלֹא עַל הַנְּיָר, העשוי מעשבים כתושים, וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא, שזהו עור שאינו מעובד כל צרכו, אֶלָּא עַל הַמְּגִלָּה של קלף, שֶׁנֶּאֱמַר 'בַּסֵּפֶר'. וְאֵינוֹ כוֹתֵב לֹא בַקּוֹמוֹס – שרף של העץ, שמתיכים אותו במים, וְלֹא בַקַּנְקַנְתּוֹם – מין צבע, וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁרוֹשֵׁם ונבלע בקלף, שאינו נמחה במים, אֶלָּא בַדְּיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וּמָחָה', ויש צורך שיהא זה כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִמָּחֵק:
