פרק ג, משנה א: הָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָה מִתּוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלֵי שָׁרֵת, וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָה. וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ:
פרק ג, משנה א: לאחר ששתתה האשה את המים המרים, הָיָה בעלה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָה מִתּוֹךְ אותה כְּפִיפָה [-סל] מִצְרִית, שבה הביאה את מנחתה, וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלִי שָׁרֵת, וְנוֹתְנָהּ – מניח את הכלי עם המנחה עַל יָדָה. וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ – תחת ידיה של האשה, וּמְנִיפָהּ – מניף את המנחה יחד עמה [ובירושלמי שאלו, והרי מכוער הדבר שיניח הכהן ידיו תחת ידי האשה, והשיבו שהיו מביאים כהן זקן, או אפילו כהן צעיר, כיון שאין יצר הרע שולט באותה שעה].
