משנה ד: אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה. עַל יְדֵי כָל הָעֲרָיוֹת מְקַנְּאִין, חוּץ מִן הַקָּטָן, וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ:
משנה ד: אֵשֶׁת כֹּהֵן, שקינא לה בעלה ונסתרה, שׁוֹתָה, וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, ואף שאשת כהן אסורה אפילו אם נאנסה, אין חוששים שמא נאנסה ומחמת כן לא בדקוה המים, אלא מותרת לו. אֵשֶׁת סָרִיס, שׁוֹתָה [ואף שנאמר (במדבר ה כ) 'וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ', והיה מקום לומר שהסריס אינו נחשב 'אישך', אין הדין כן, אלא אף אשתו שותה]. עַל יְדֵי כָל הָעֲרָיוֹת מְקַנְּאִין – יכול אדם לקנא לאשתו שלא תסתר גם עם אחד מהאנשים האסורים עליה באיסור ערוה [מלבד היותה אשת איש], וכגון אביה או אחיה, ואם נסתרה עמו צריכה לשתות, חוּץ מִן הַקָּטָן, פחות מבן תשע שנים ויום אחד, שאין ביאתו ביאה, וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ, והיינו בהמה, שאין זנות לבהמה [והחידוש בכך שיכול לקנא לה מקרוביה, האסורים עליה בין כך באיסור ערוה, כיון שנאמר פעמיים 'נטמאה', ללמד שנאסרת גם על הבעל וגם על הבועל, והיה מקום לומר שלא נאמרה פרשה זו אלא במי שנאסר עליה בביאה זו, כגון אדם זר [ונאסר עליה לעולם, גם אם תתגרש או תתאלמן מבעלה], אבל אם קינא לה מאדם שבין כך היא אסורה עליו, כגון אביה או אחיה, לא נאמרה פרשה זו, לכך הוצרכה המשנה להשמיע שאין הדבר כן, אלא אף במי שאסור עליה באיסור ערוה שייכים דינים אלו].
