משנה ה: וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנְּאִין לָהֶן, מִי שֶׁנִּתְחָרַשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ, אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ. לִכְשֶׁיֵּצֵא בַעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה:
משנה ה: כפי שהתבאר לעיל, פרשת סוטה נאמרה באופן שהבעל קינא לאשתו והזהירה שלא תסתתר עם אדם פלוני, ועברה ונסתרה. משנתנו מבארת שיש אופנים שבית דין מקנאים לאשה ומזהירים אותה שלא תסתתר: וְאֵלּוּ הן הנשים שֶׁבֵּית דִּין מְקַנְּאִין לָהֶן, אם רואים שהאשה מתנהגת בפריצות, מִי שֶׁנִּתְחָרַשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה, שאין לו דעת לקנא לה, אוֹ שֶׁהָיָה בעלה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, ואינו יכול לקנא לה. אמנם, לֹא כדי לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ דבר זה, שהרי נאמר (במדבר ה טו) 'וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן', ללמד שרק הבעל יכול להביא את אשתו ולהשקותה מים אלו, אֶלָּא כדי לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ – שאם נסתרה עם אותו אדם לאחר שהזהירוה בית דין, הרי היא נאסרת על בעלה ומפסידה כתובתה, וכשיתרפא בעלה או יצא מבית האסורים, יגרשנה, אך אינו יכול להשקותה, מאחר שלא קינא לה בעצמו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מועיל הקינוי של בית דין אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ, לִכְשֶׁיֵּצֵא בַעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, יַשְׁקֶנָּה:
