משנה ג: בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא (במדבר לה) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בְּאַמָּה וְגוֹ', וּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר (שם) מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלֶף אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶלֶף אַמָּה, הָא כֵיצַד, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ וְאַלְפַיִם אַמָּה תְחוּם שַׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִם אַמָּה שָׂדוֹת וּכְרָמִים:
משנה ג: מביאה המשנה דרשה נוספת שנאמרה ביום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה לנשיא: בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, נאמר בפסוק (במדבר לה ה) לגבי ערי הלויים, 'וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בְּאַמָּה וְגוֹ' וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים', וּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר (במדבר לה ד) 'וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב', אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלֶף אַמָּה, שֶׁהרי כְּבָר נֶאֱמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶלֶף אַמָּה, הָא כֵיצַד – כיצד מתיישבים שני הפסוקים, אֶלֶף אַמָּה סביב העיר היה מִגְרָשׁ – מקום ריק פנוי מזריעה ונטיעות, לנוי העיר, וְאַלְפַיִם אַמָּה שהוזכרו בפסוק לא הוזכרו לענין ערי הלויים עצמם, אלא ללמד שזהו שיעור תְחוּם שַׁבָּת, וסובר רבי עקיבא שאיסור יציאה מחוץ לאלפיים אמה בשבת הוא מן התורה, ונלמד מפסוק זה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אין תחום שבת מן התורה בשיעור זה, אלא כך מתפרשים הפסוקים, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וכדברי רבי עקיבא, וְאַלְפַּיִם אַמָּה – אלף אמה נוספים מכל צד ניתנו ללוויים לשם זריעת שָׂדוֹת וּנטיעת כְרָמִים:
