משנה ג: שֶׁהָיָה בַדִּין, וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסְרַתָּה אִסּוּר עוֹלָם, אֵינָה מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוּת מִשְּׁנַיִם. עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסְרַתָּה אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם בְּפָחוּת מִשְּׁנַיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֵד אֵין בָּהּ, כָּל עֵדוּת שֶׁיֶּשׁ בָּהּ. קַל וָחֹמֶר. לְעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה, וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסְרַתָּה אִסּוּר עוֹלָם, הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּעֵד אֶחָד. עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסְרַתָּה אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּעֵד אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כד) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם יט), עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר, מַה לְּהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים:
משנה ג: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, לאחר שקינא האדם לאשתו, ונסתרה, כל עדות מועילה לאוסרה על בעלה, ואפילו של עבד או אשה, עתה מבארת המשנה מדוע לולא גזירת הכתוב לא היינו יודעים דין זה: שֶׁהָיָה בַדִּין – היה ניתן ללמוד בקל וחומר שיש צורך בשני עדים לאוסרה, וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה, על הסתירה, שֶׁאֵין אוֹסְרַתָּה אִסּוּר עוֹלָם, אלא רק עד שתשתה את המים, אֵינָה מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם, עֵדוּת אַחֲרוֹנָה, על טומאתה, שֶׁאוֹסְרַתָּה על בעלה אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין – וכי אין זה קל וחומר שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך הוצרכה התורה לכתוב 'וְעֵד אֵין בָּהּ', כלומר, כָּל עֵדוּת שֶׁיֶּשׁ בָּהּ נאמנת לאוסרה, ואפילו עד אחד, ואפילו עבד או אשה הפסולים לשאר עדויות.
ממשיכה המשנה ושואלת, קַל וָחֹמֶר לְעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה – כיון שלימדה התורה שלעדות השניה, על טומאתה, די בעד אחד, אם כן יש ללמוד בקל וחומר שיספיק עד אחד לעדות הראשונה, על הסתירה, וכך היה ניתן ללמוד, וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה, שֶׁאוֹסְרַתָּה אִסּוּר עוֹלָם, הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּעֵד אֶחָד, וכפי שנלמד מהפסוק 'ועד אין בה', עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין אוֹסְרַתָּה אִסּוּר עוֹלָם, אלא רק עד שתשתה, אֵינוֹ דִין – האם אין זה קל וחומר שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּעֵד אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך כתבה התורה לגבי פרשת גירושין (דברים כד א) 'כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם יט טו) 'עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר', מַה לְּהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אַף כָּאן, לאוסרה על בעלה ולהצריכה גט, אין הדבר מתקיים אלא עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים:
