משנה ד: חֲלִיצָה כֵּיצַד, וְעָנְתָה וְאָמְרָה, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ, מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה, עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה:
משנה ד: חֲלִיצָה, כֵּיצַד – מהיכן יש ללמוד שהיא נאמרת בלשון הקודש, שנאמר (דברים כה ט) 'וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו', וּלְהַלָּן, לגבי הברכות והקללות, הוּא אוֹמֵר (דברים כז יד) 'וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ', מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן צריכה לומר כן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אין צורך בפסוק כדי ללמוד דין זה, כיון שנאמר 'וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה', כיון שלשון 'ככה' מלמדת עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה הכתוב בתורה, והיינו בלשון הקודש.
