משנה ו: בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד, בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת. בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם:
משנה ו: בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שהתבאר לעיל שהיא נאמרת בלשון הקודש [ולמדו כן ממה שנאמר בה 'כה תברכו', והיינו בלשון זו הכתובה בתורה, שהיא לשון הקודש], כֵּיצַד היא דרך אמירתה, בַּמְּדִינָה – בכל מקום מלבד המקדש, אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, כלומר, שמפסיקים הכהנים בין פסוק לפסוק, והקהל עונה 'אמן' אחרי כל פסוק, וּבַמִּקְדָּשׁ אומרים הכל כבְּרָכָה אֶחָת, לפי שאין עונים 'אמן' במקדש.
בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת שם הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, באותיות יו"ד ה"א, וּבַמְּדִינָה אומר את השם בְכִנּוּיוֹ, אל"ף דלי"ת.
ברכת כהנים נאמרת בנשיאת כפים, שנאמר (ויקרא ט כב) 'וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם', ונאמר (דברים יח ה) 'הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים', ומכך למדו חכמים שכשם שאהרן עצמו בירך בנשיאת כפים כך בניו אחריו מברכים בנשיאת כפים, ובַּמְּדִינָה, כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד גובה כִּתְפֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ, שהשכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, נושאים ידיהם עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁלעולם אֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, כיון שהשם המפורש כתוב בו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט כב) 'וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם'.
