משנה ז: בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד, חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, וְקוֹרֵא (שם טז) אַחֲרֵי מוֹת, (שם כג) וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. (במדבר כח) וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוּמַשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה:
משנה ז: בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל ביום הכפורים, שהתבאר לעיל שהן נאמרות בלשון הקודש, כֵּיצַד הן נעשות, חַזַּן הַכְּנֶסֶת – השמש העוסק בעניני בית הכנסת עצמו, כמו הכנת התיבה וכדומה, נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה, וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, שהוא הקובע מי ירד לפני התיבה ומי יפטיר בנביא וכדומה, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן של הכהן הגדול, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, ועושים כל זאת משום כבודו של הכהן הגדול, שיבוא לידו ספר התורה מתוך התעסקות של כמה בני אדם, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד – נעמד על רגליו לכבוד ספר התורה וּמְקַבֵּל אותו מיד הסגן [וכיון שמדוייק מלשון זו שקודם לכן היה יושב, מוכח שהיה זה בעזרת הנשים, שם מותר לכהן הגדול לשבת], וְקוֹרֵא בתורה כשהוא עוֹמֵד, וְקוֹרֵא בפרשת אַחֲרֵי מוֹת את סדר עבודת יום הכפורים, וְאת פרשת 'אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא' (ויקרא כג), כיון שפרשה זו קרובה לפרשת אחרי מות, וניתן להספיק לגלול את ספר התורה לשם תוך כדי שהמתורגמן מתרגם את הפסוק האחרון מפרשת אחרי מות, וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה, וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן, כלומר, גם הפרשה שאני עתיד לקרוא בפניכם בעל פה, גם היא כתובה כאן, והטעם שאינו גולל לשם וקורא מתוך הכתב הוא מפני כבוד הציבור, שלא יצטרכו להמתין בשתיקה עד שיסיימו לגלול, אך מקדים ואומר להם שהפרשה כתובה בספר שבידו כדי שלא להוציא לעז על ספר התורה, כאילו הוא חסר, ואת פרשת 'וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם' שֶׁבְּחוּמַשׁ הַפְּקוּדִים – בחומש במדבר (פרק כט) קוֹרֵא הכהן הגדול בעַל פֶּה, כטעם שהתבאר, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ [-על קריאה זו] שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה – הברכה הקבועה שלאחר קריאה בתורה, 'אשר נתן לנו תורת אמת', וְעַל הָעֲבוֹדָה – רצה ה' אלוקינו, וְעַל הַהוֹדָיָה – מודים אנחנו לך, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן – אתה בחרתנו, וחותם בה 'מלך מוחל וסולח', וְעַל הַמִּקְדָּשׁ – שתשרה שכינה בבית המקדש וחותם בה 'ברוך אתה ה' שוכן בציון', וְעַל יִשְׂרָאֵל, שתתנשא מלכותם, וחותם 'ברוך אתה ה' הבוחר בישראל', וְעַל הַכֹּהֲנִים, שיתקבלו קרבנותיהם ברצון, וחותם 'מקדש הכהנים', וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה, שיהיו ישראל נושעים מאויביהם, וחותם בה 'ברוך אתה ה' שומע תפילה'.
