משנה ד: הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּסּוֹם, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּהּ, פְּסוּלָה. וְאִם הָיָה סִכּוּךְ הַרְבֵּה מֵהֶן אוֹ שֶׁקְּצָצָן כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, מְסַכְּכִין בּוֹ:
משנה ד: סכך הסוכה צריך להיות מגידולי קרקע, אך לאחר שנחתך מן הקרקע, ולכן אם הִדְלָה – הגביה והשעין עָלֶיהָ – על גבי הסוכה אֶת ענפי הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּסּוֹם, שהם מיני עצים שניתן להדלותם ולהמשיכם על גבי דברים אחרים, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּהּ, פְּסוּלָה, כיון שעיקר הסכך הוא מחובר לקרקע, ופסול לסיכוך. וְאִם הָיָה סִכּוּךְ כשר הַרְבֵּה מֵהֶן – יותר מהענפים המחוברים לקרקע, ועירבן היטב יחד עם הסכך הכשר, שאז הסכך הכשר מבטל את הסכך הפסול המעורב בו, אוֹ שֶׁקְּצָצָן – או שחתך את הסכך הפסול מהקרקע, והגביהו באויר וחזר והניחו בתורת סכך, כְּשֵׁרָה.
עתה מבארת המשנה מהו סכך כשר ומהו סכך פסול: זֶה הַכְּלָל, כֹּל דבר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, כגון כלים העשויים עץ, או בגדי פשתן, וְכן דבר שאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, אף שאינו מקבל טומאה, כגון עורות של בהמה, אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְגם גִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, מְסַכְּכִין בּוֹ:
משנה ה: חֲבִילֵי קַשׁ, וְחֲבִילֵי עֵצִים, וְחֲבִילֵי זְרָדִין, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן, וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן כְּשֵׁרוֹת. וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת לַדְּפָנוֹת:
משנה ה: חֲבִילֵי קַשׁ, וְכן חֲבִילֵי עֵצִים, וְכן חֲבִילֵי זְרָדִין, כשהם קשורים ואגודים, אף שהם גידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן, כיון שחששו חכמים שיבא אדם מן השדה וחבילתו על כתיפו, ויניח את החבילות על גבי הסוכה כדי לייבשן, ולא לשם סיכוך, ותהיה זו סוכה פסולה [אף לדעת בית הלל שסוכה העשויה שלא לשם חג כשרה, זהו דוקא כשהונח הסכך לשם צל]. וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן – וכל החבילות הללו, אם פתח את קשריהן, כְּשֵׁרוֹת. וְכֻלָּן – כל הדברים שלמדנו לעיל שפסולים לסיכוך, כְּשֵׁרוֹת לַעשיית דְּפָנוֹת הסוכה.
