משנה טו: מְקַבֶּלֶת אִשָּׁה מִיַּד בְּנָהּ וּמִיַּד בַּעְלָהּ, וּמַחֲזִירַתּוּ לַמַּיִם בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּשַּׁבָּת מַחֲזִירִין בְּיוֹם טוֹב מוֹסִיפִין וּבַמּוֹעֵד מַחֲלִיפִין. קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ חַיָּב בַּלּוּלָב:
משנה טו: מְקַבֶּלֶת אִשָּׁה את הלולב ומיניו מִיַּד בְּנָהּ וּמִיַּד בַּעְלָהּ, וּמַחֲזִירַתּוּ לַמַּיִם בַּשַּׁבָּת, והחידוש הוא שאף שאינה חייבת בנטילת לולב אין הלולב נחשב מוקצה לגביה [ומדובר על הזמן שהיו נוטלים לולב בשבת, קודם שגזרו חכמים איסור בדבר]. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּשַּׁבָּת מַחֲזִירִין – מותר להחזיר את הלולב למים, אבל אסור להחליפם או להוסיף עליהם. בְּיוֹם טוֹב מוֹסִיפִין – מותר אפילו להוסיף מים ללולב, אבל אסור להחליפם במים אחרים, כיון שיש בכך טירחא של תיקון, וּבַמּוֹעֵד – בחול המועד מַחֲלִיפִין – מצוה להחליף את המים.
קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ את הלולב, חַיָּב בַּלּוּלָב מדרבנן, כדי שיתחנך בקיום המצוות.
