משנה ד: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלשָׁה הֲדַסִּים, וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת, לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד. אֲפִלּוּ שְׁנַיִם קְטוּמִים, וְאֶחָד אֵינוֹ קָטוּם. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד, כָּךְ הֲדַס אֶחָד וַעֲרָבָה אֶחָת:
משנה ד: בתורה לא התבאר בפירוש מה הכמות שיש ליטול מכל אחד מארבעת המינים, משנתנו דנה בכך, ומביאה מחלוקת בענין זה: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, צריך האדם ליטול שְׁלשָׁה הֲדַסִּים, וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת, לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד, ומוסיף רבי ישמעאל ואומר, אֲפִלּוּ שְׁנַיִם מההדסים קְטוּמִים, וְאֶחָד אֵינוֹ קָטוּם, כשר, ובגמרא מבואר שרבי ישמעאל חזר בו מדבריו הראשונים, והוא סובר שאין צורך בשלשה הדסים, אלא די באחד, ולכן אם אחד מהם אינו קטום, כשר. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן – שלשת ההדסים קְטוּמִים, כשר, כיון שהוא סובר שקטימה אינה פוסלת בהדסים, לפי שהעלים העליונים מסתירים את הקטימה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד, כָּךְ הֲדַס אֶחָד וַעֲרָבָה אֶחָת:
משנה ה: אֶתְרוֹג הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פָּסוּל. שֶׁל עָרְלָה, פָּסוּל. שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה, פָּסוּל. שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה, לֹא יִטּוֹל, וְאִם נָטַל, כָּשֵׁר. שֶׁל דְּמַאי, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, לֹא יִטּוֹל, וְאִם נָטַל, כָּשֵׁר:
משנה ה: אֶתְרוֹג הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פָּסוּל. וכמו שהתבאר לעיל לגבי שאר המינים. [עתה מביאה המשנה דינים השייכים רק באתרוג, כיון שהוא פרי הראוי לאכילה], אתרוג שֶׁל עָרְלָה – בתוך שלש שנים לנטיעת העץ, שהוא אסור באכילה ובהנאה, פָּסוּל, כיון שנאמר 'ולקחתם לכם', שיהא ראוי לכם, ואתרוג זה אינו ראוי לאדם. וכן אתרוג שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה, שאסור באכילה, פָּסוּל. אתרוג שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה, לכתחילה לֹא יִטּוֹל, מחשש שיתרטב מהלולה ומיניו [שהיו נותנים אותם במים] ויוכשר בכך לקבל טומאה [שאין פרי מקבל טומאה עד שיבואו עליו מים], ואסור לגרום טומאה לתרומה. וְאִם נָטַל, כָּשֵׁר, כיון שהוא פרי המותר באכילה לכהנים. אתרוג שֶׁל דְּמַאי – של עם הארץ, שאין ידוע אם הוא מעשר, וגזרו חכמים שחייבים לעשר פירות אלו, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, כיון שעתה אינם ראויים לאכילה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין, כיון שראוי פרי זה לעניים, שהתירו חכמים להאכילם פירות דמאי. אתרוג שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, שהוא מותר שם באכילה, לכתחילה לֹא יִטּוֹל, שלא יגרום לו הכשר לקבלת טומאה, וְאִם נָטַל, כָּשֵׁר, כיון שהוא ראוי לאכילה.
