משנה ה: אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר וְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרָיוּת לַשְּׁבָטִים, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת בַּסְּפָר, וְלֹא שָׁלֹשׁ, אֲבָל עוֹשִׂין אַחַת אוֹ שְׁתָּיִם:
המשנה שלפנינו מביאה נידונים מסויימים שאין לדונם בבית דין של שלשה, ואף לא בסנהדרין קטנה של עשרים ושלשה דיינים, אלא רק בסנהדרין גדולה של שבעים ואחד דיינים.
אֵין דָּנִין בסנהדרין קטנה לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט – רוב או כל השבט שעבדו עבודה זרה, שנאמר 'והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך', ולמדו מכך שרק אדם פרטי נידון ב'שעריך', שזה כינוי לסנהדרין קטנה הנמצאת בכל עיר, ואין שבט שלם או רובו נידונים בסנהדרין קטנה, וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר, שדינו נלמד בגזירה שוה מזקן ממרא, שנאמר בו 'וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו', והיינו סנהדרין גדולה היושבת בירושלים, וְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל, כיון שנאמר 'את הדבר הגדול יביאון אליך', והיינו לפני משה רבינו שהיה נחשב כסנהדרין של שבעים ואחד, ו'הדבר הגדול' נדרש כ'דבר של גדול', כלומר נידון של אדם גדול, וכינוי 'גדול' מצאנו בתורה רק לגבי הכהן הגדול, אֶלָּא כל הדברים הללו נידונים רק עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
וְאֵין מוֹצִיאִין את הצבא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, והיינו כל מלחמה מלבד מלחמת שבעה האומות שהורישו ישראל כשנכנסו לארץ, ומלחמת עמלק, שהן מלחמות מצוה, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר ירושלים, שקדושתה גדולה מקדושת שאר ארץ ישראל, וְעַל הָעֲזָרוֹת של בית המקדש, שקדושתם גדולה מקדושת ירושלים, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, כיון שאי אפשר להוסיף קדושה אלא על פי סנהדרין גדולה.
אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרָיוּת קטנות של עשרים ושלשה דיינים לַשְּׁבָטִים, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת – עיר שלימה שהודחו כל יושביה לעבוד עבודה זרה, שיש בה דינים מיוחדים השונים מדין בני אדם פרטיים העובדים עבודה זרה, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, שנאמר 'והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך', ולמדו מכך שרק אדם פרטי אתה מוציא ל'שעריך', ואין מוציאים את כל העיר לשעריך, אלא לבית דין הגדול. ומוסיפה המשנה דינים מיוחדים בעיר הנדחת, וְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת בַּסְּפָר – בגבול ארץ ישראל, שנאמר 'מקרבך', ולא מן הספר, וטעם המצוה, כיון שאחד מדיני העיר הוא שיש לשרוף את כולה באש ואסור לבנותה, ויש חשש שיראו זאת הגויים הגרים סמוך לגבול ויכבשו בעצמם את העיר, ולכן אין שורפים את העיר כדין עיר הנדחת, אלא הורגים את יושביה בלבד. וְלֹא – אין בית דין אחד עושה שָׁלֹשׁ ערים הסמוכות זה לזה 'עיר הנדחת', אֲבָל עוֹשִׂין אַחַת אוֹ שְׁתָּיִם.
